בדרך כלל, עבירות תעבורה הכוללות נהיגה ברכב ללא ביטוח בתוקף אחרי שפקע תוקפו של רישיון הנהיגה, מסתיימות בענישה מתונה, אשר מתחשבת במשך הזמן שחלף מאז שפג תוקפו של הרישיון. ואולם, כאשר בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע נדרש לקבוע את עונשו של נהג אשר הורשע על פי הודאתו בדיוק בעבירות אלה, המדינה עתרה להטיל עליו עונשים מחמירים, לרבות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לשבעה חודשים ופסילת הרישיון לפרק זמן ממושך.


הסיבה לעמדתה של המדינה נבעה מכך שאותו נהג הורשע במגוון עבירות תנועה בעברו, ובין היתר הוא הורשע בנהיגה בזמן פסילה. בגין הרשעה זו תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, שאותו ביקשה כעת המדינה להפעיל.


אחרי ששקל ארוכות מה יהיה העונש הראוי במקרה זה, כאשר מצד אחד תלוי כנגד הנהג מאסר על תנאי לתקופה שלא ניתן לרצות בעבודות שירות, ואילו מצד שני שליחתו למאסר בפועל לא תקיים יחס סביר בין חומרת העבירה לבין העונש, החליט לבסוף השופט להטיל עליו קנס בסכום של 1,000 שקלים, לפסול את רישיונו למשך שנה וכן להפעיל את עונשי הפסילה שהוטלו עליו בעבירות קודמות - כך שבסך הכול נפסל רישיונו בפועל למשך יותר משנתיים. שבעת חודשי המאסר המותנה הוארכו לשנתיים נוספות.


מהו מתחם הענישה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה, והאם יש להפעיל במקרה זה את תקופת המאסר המותנה שהוטלה על הנהג בהרשעה הקודמת?


במקרה זה הצדדים היו חלוקים לגבי העונש הראוי. מצדו האחד של המתרס ביקשה המדינה להפעיל את שבעת חודשי המאסר המותנה שהוטלו על הנהג בגין עבירת נהיגה בפסילה ובזמן פקיעת הרישיון, אולם בא כוחו של הנהג ביקש להסתפק בענישה מקלה ובעלת אופי שיקומי. לטענתו של הסניגור, אין כל קשר בין העבירה שבה הורשע הנהג במקרה זה לבין ענישה חמורה כל כך הכוללת מאסר בפועל למשך שבעה חודשים.


הפסיקה קבעה בעבר כי כאשר מדובר בעבירה של נהג שמעולם לא קיבל רישיון, מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל לתקופה שיכולה להגיע עד ל-12 חודשים. ואולם, במקרה זה הזכיר השופט כי הנהג השלים את מבחני הרישוי וקיבל את רישיון הנהיגה, ולא מדובר במי שמעולם לא קיבל רישיון. מסיבות שונות האגרה לא שולמה בזמן ורישיונו לא חודש במשך יותר משנתיים, אך עדיין לא מדובר בנהג שאינו מורשה כלל לנהוג.


מנגד, הנהג נשלח לשירות המבחן, והתסקיר שהתקבל בעניינו לא היה חיובי ולא הומלץ על הטלת ענישה שיקומית בעניינו. קצין המבחן לא המליץ להאריך את תקופת המאסר המותנה מפני שהתרשם כי הנאשם אינו יודע להציב לעצמו גבולות. כמו כן, מאז שקיבל את רישיונו בשנת 2002, הספיק לצבור 40 הרשעות בגין עבירות תנועה, אם כי חלק ניכר מהעבירות הן עבירות קנס בלבד.


האם יש להפעיל מאסר על תנאי שלא ניתן לרצות בעבודות שירות בגין עבירה שהענישה בגינה אינה מחמירה במיוחד?


הקושי בקביעת גזר הדין במקרה זה, ציין השופט, נובע מהעובדה כי המאסר המותנה שהוטל על הנהג בהרשעה הקודמת ניתן לתקופה של שבעה חודשים - תקופה שאותה החוק אינו מאפשר לרצות באמצעות עבודות שירות. ואולם, הטלת מאסר בפועל למשך שבעה חודשים אינה הולמת ואינה סבירה יחסית לעבירה שביצע הנהג.


במקרה זה אין מחלוקת לגבי העובדות - הנאשם נהג ברכבו אף על פי שרישיונו לא היה בתוקף. כאשר מדובר בתקופה הקצרה משנתיים, מדובר בעבירת קנס בלבד. רק בחלוף שנתיים ממועד פקיעת הרישיון מדובר בעבירה הכוללת ענישה כגון פסילת הרישיון ומאסר על תנאי. אך בפרשה זו לא הוצגה כל ראיה לגבי התקופה שבה פקע רישיונו של הנהג. אמנם הנהג הודה כי מדובר בתקופה העולה על 24 חודשים, אולם המדינה לא הוכיחה את משך החריגה.


כמו כן, מלבד העובדה שמדובר בנהיגה ללא רישיון בתוקף, הנהג לא ביצע עבירות חמורות יותר כגון נהיגה בזמן פסילה או נהיגה רשלנית ופוחזת. הוא אף הודה בביצוע העבירה ולקח אחריות מלאה על מעשיו.

 

יש לך שאלה?

פורום נהיגה ללא רישיון, ביטוח או טסט


בהתחשב בכך קבע השופט כי הפעלת המאסר המותנה ייצור עונש בלתי מידתי. עם זאת, הוא החליט לקבל את עמדת המדינה בכל הנוגע לתקופת הפסילה המחמירה שיש להשית על הנאשם. לפיכך העונש כלל תשלום קנס בסכום של 1,000 שקלים, פסילת הרישיון לתקופה של שנה ופסילה על תנאי לתקופה של עשרה חודשים. עם הפעלת עונשי הפסילה מהעבירות הקודמות, הנהג ירצה בסך הכול 26 חודשי פסילה בפועל.

תת"ע 4545-08-17