בתביעה שהוגשה לאחרונה אל בית משפט השלום בחיפה, טענה התובעת, אישה כבת 60, כי שברה את רגלה כשצעדה ברחוב בעכו בזמן שביצעו בו עבודות תשתית שהוזמנו על ידי העירייה. התביעה הוגשה הן כנגד העירייה והן כנגד הקבלן שביצע את העבודות בפועל, בדרישה שיפצו אותה על נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות הנפילה.


עדותה של האישה נתפסה כמהימנה על ידי השופט, וכמו כן לא הוצגה כל ראיה מצד הנתבעים כי נקטו אמצעי זהירות להבטחת בטיחותם של הולכי הרגל שצעדו במעבר המשובש שבו נפלה התובעת. לאור זאת החליט השופט לקבל את התביעה.


הקבלן נמצא כאחראי העיקרי לקרות התאונה, ולכן הוטל עליו לשלם 85% מסכום הפיצויים, בעוד העירייה חויבה לשלם 15% מהסכום בהתאם לאחריותה כמפקחת על עבודות הקבלן. אשם תורם בשיעור של 15% הוטל על האישה עצמה, מאחר שצעדה באזור באור יום ולכן הייתה צריכה להיזהר יותר ולהימנע מהמפגע. בסופו של דבר ובניכוי האשם התורם, חויבו הנתבעים לפצות את האישה בסכום של 24,480 שקלים, בתוספת הוצאות משפט בסכום של כ-5,000 שקלים.


מעבר הולכי הרגל באזור העבודות היה משובש ומלא אבנים שסיכנו את העוברים והשבים


לפי גרסתה של התובעת, היא צעדה ברחוב במעבר המיועד להולכי רגל, נתקלה במפגע שהיה בו ונפלה. אמבולנס פינה אותה אל בית החולים, ושם התגלה כי שברה את אחת העצמות בכף רגלה הימנית. היא הגישה חוות דעת רפואית שלפיה נותרה לה נכות בעקבות התאונה, אולם הנתבעים הציגו חוות דעת רפואית נגדית וסותרת. אי לכך מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר בדק את מצבה של האישה ולבסוף קבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה.


גרסתה של האישה הייתה עקבית ומהימנה, ועדותה הייתה מפורטת ולא נמצאו בה סתירות. העדות שמסרה בבית המשפט תאמה את הצילומים שהוצגו מהמקום שבו נפלה, ואף תאמה למסמכים הרפואיים מהמיון, שבהם נרשם כי נפגעה בקרסול בעקבות נפילה ברחוב.


השופט התרשם כי המעבר להולכי הרגל אכן היה מרוצף מפגעים ואבנים בדיוק כפי שהאישה תיארה, והוא נתן אמון מלא בגרסתה וקיבל אותה במלואה - אף על פי שמדובר היה בעדות יחידה ולא נשמעו עדויות אחרות מאנשים שהיו בסביבה.


מדוע לא דאגו לבטיחותם של הולכי הרגל, ומי אחראי לכך?


הסיבה הנוספת שבגינה התקבלה התביעה היא שלא הוצגה כל ראיה לכך שהקבלן או העירייה נקטו אמצעי זהירות כדי להבטיח את בטיחותם של המשתמשים במעבר הולכי הרגל, והנתבעים לא הסבירו בבית המשפט האם העובדים במקום היו אמורים לנקות אותו ממפגעים ובאיזו תדירות, או האם הוקצה לצורך ניקיון המעבר כוח אדם כלשהו.


על כן קבע השופט כי שני הגופים הנתבעים התרשלו: הקבלן שלא דאג לניקוי המפגעים והעירייה שלא פיקחה על כך. עם זאת, הם לא נמצאו אחראים במידה שווה לתאונה שנגרמה בעקבות רשלנותם. הקבלן נתפס כמזיק העיקרי מאחר שהעבודות אשר ביצע הן אלו שיצרו את הסיכונים הבטיחותיים, והוא זה שיכול היה להסיר את המכשולים אך לא עשה זאת.


על כן נקבע כי הקבלן אחראי ב-85% לתאונה. אחריותה של העירייה נמצאה משנית, אף על פי שהנפילה אירעה בשטח העיר ולכן בתחום אחריותה, וזאת מכיוון שלא הוכח כי פיקחה על עבודות הקבלן.


לא ניתן היה לעבור במקום אחר, אז למה נקבע כי גם האישה אשמה בתאונה?


אף על פי שהאישה נפלה במעבר להולכי רגל אשר גודר על ידי הקבלן באופן שאינו מאפשר לעקוף אותו או לבחור בדרך אחרת לחציית הכביש, השופט החליט לייחס לה אשם תורם בשיעור של 15%. זאת מכיוון שעברה במקום באור יום והייתה יכולה להבחין במפגעים ולהימנע מהם אם הייתה נזהרת בצעדיה, וכמו כן מכיוון שהלכה על הדרך המשובשת באבנים במקום לצעוד ליד, במקום שהיה נקי יותר ממפגעים.


מבחינת הערכת הנזק שנגרם לה, קבע השופט כי היא זכאית לפיציים עבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרה מהזולת, וזאת בעקבות השבר ברגלה והעובדה שנאלצה להיות עם גבס במשך כחודשיים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


סך כל הפיצויים הועמד על 28,800 שקלים, אולם בניכוי האשם התורם שהוטל עליה נקבע סכום הפיצויים הסופי על סך של 24,480 שקלים. מלבד הפיצויים, חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט הכוללות שכר טרחת עורכי דין והוצאות עבור אגרה, בסכום נוסף של כ-5,000 שקלים.

 

ת"א 33817-03-16