בנסיבות אלה פנתה התובעת אל בית משפט השלום ברמלה והגישה תביעה לתשלום פיצויים נגד החברה שסיפקה שירותי אחזקה ותיקונים למעלית. בית משפט נדרש להכריע האם הנתבעת התרשלה והאם התובעת זכאית לפיצויים בגין כאב וסבל.

 

על פי עובדות התביעה, במהלך חודש מרץ 2017, השתמשה, התובעת, ילידת 1944, עולה חדשה מאיטליה שאינה דוברת עברית, במעלית בבניין מגורים בבת ים. בעת ששהתה בתוכה, הפסיקה המעלית לפעול ונעצרה בקומה הרביעית. במשך למעלה משעה הייתה התובעת בתוך המעלית ללא פתחי אוורור. היא קראה לעזרה והשכנים ששמעו את צעקותיה, דיווחו על המקרה לנתבעת, שהיא החברה שסיפקה את שירותי אחזקה ותיקונים למעלית.

 

למרות הדיווח, חברת השירות לא הגיעה מיד לחלץ את התובעת, ואחותה של התובעת, המתגוררת גם היא בבניין, התקשרה פעמים נוספות למוקד הטלפוני של החברה ורק כעבור שעה הגיע טכנאי שחילץ אותה מהמעלית התקועה. מיד לאחר שחולצה מהמעלית, התובעת התעלפה.

 

מטעם התביעה נטען כי המעלית נתקעה מספר ימים קודם לכן והתיקון בוצע נעשה ברשלנות והוביל לתקיעת המעלית בשנית, כשהתובעת בתוכה. מיד לאחר האירוע, התובעת הובהלה לבית חולים ואובחן כי היא סובלת מחרדה והיסטריה לאחר אירוע סטרס. היא שוחררה לביתה עם המלצה למנוחה ומעקב רופא מטפל.

 

כעבור חודשיים נבדקה התובעת באיטליה על ידי נוירולוג שאבחן כי היא סובלת ממצב נפשי ירוד, חרדות, הפרעות בזיכרון, נדודי שינה ופחד מלהיות לבד. כמו כן, אובחן כי היא סובלת מתנודות במצב הרוח המגבילות אותה בפעילות יומיומית. עם זאת, התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית לתביעתה ודרשה פיצוי בגין נזק של כאב וסבל כללי.

 

הנתבעת טענה כי התובעת חולצה בתוך 20 דקות

 

מנגד טענה הנתבעת כי פעולת החילוץ הייתה מהירה ונעשתה תוך כ- 20 דקות מקבלת ההודעה על התקלה. כמו כן, כאשר נפתחה דלת המעלית, התובעת יצאה ממנה בכוחות עצמה, היא אכן התעלפה לזמן קצר שבו נשכבה על הרצפה ולאחר מכן התעוררה והתיישבה על כיסא.

 

הנתבעת הוסיפה וטענה כי אין היסטוריה קודמת לתקלות דומות במעלית וזו הפעם הראשונה שהדבר קרה. ואף מהנדס מטעם נציגות הבית המשותף ומשרד העבודה בדק את המעלית וקבע שהיא תקינה ובטוחה לשימוש.

 

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לנציגות הבית המשותף, שבה טענה כי לפי הסכם השירות, הודיעה לצד ג' כי עליה לבטח את דיירי הבניין והמשתמשים במעלית בביטוח מפני כל הסיכונים שיכולים להיגרם. עוד נטען כי נציגות הבית המשותף לא הודיעה לנתבעת באופן מידי על התקלה.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר הראיות, קבע בית המשפט כי ההודעה הראשונית לנציגת הנתבעת, שלפיה התובעת נתקעה במעלית התקבלה בשעה 16:53. בדוח ההודעות למוקד לא נרשמה שעת החילוץ, אולם ניתן ללמוד כי בשעות 17:20, 17:22, עדיין התקבלו פניות לגבי התובעת הלכודה בתוך המעלית.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות מקצועית

 

לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת הייתה כלואה במעלית לפחות משעה 16:53 עד שעה 17:30, שכן סביר להניח שתחילה נתקעה במעלית, וכפי שהעידה, היא צעקה לעזרה וחלפו מספר דקות עד אשר הדיירים נדרשו לעזרתה. על כן הוכח שהתובעת הייתה כלואה בתוך המעלית בפרק זמן של לפחות 37 דקות.

 

בית המשפט התרשם כי התובעת, שהיא אישה מבוגרת, חוותה חוויה קשה, אשר נחרטה בזיכרונה. למרות שלא הוצגה חוות דעת רפואית, התרשם מעדותה כי האירוע נטע אצלה בהלה וחרדה של ממש, לפיכך קיבל את התביעה.

 

הנתבעת תפצה בגין כאב וסבל ותישא בהוצאות הטיסות והטיפולים

 

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 15,000 שקלים בגין כאב וסבל, בצירוף הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים, תשלום עבור הטיפול הרפואי בבית החולים בסך 900 שקלים. בנוסף חויבה הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות טיסתה לישראל, הלוך ושוב, לפי קבלות אשר יוצגו ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20%. מאחר שהתביעה נגד נציגות הבית המשותף נדחתה, חויבה הנתבעת לשלם לצד השלישי שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% וכן הוצאות משפט בסך 2,500 שקלים.

 

ת"א 29692-04-18