לאחרונה נקבע בבית המשפט לתביעות קטנות בעכו כי חברת יינות ביתן שלחה דברי פרסומת לכתובת המייל של אדם אשר נרשם לשירותי החברה באפליקציה, וזאת מבלי שאישר לקבל ממנה פרסומות או הסכים לקבל את דברי הפרסום.


בכך הפרה החברה את חוק הספאם, קבעה השופטת, וקיבלה את תביעת הספאם שהגיש הצרכן כנגדה. שיעור הפיצוי נקבע לפי מספר הפרסומות שנשלחו אל התובע - 28 מספרן, אך עם זאת גם לפי התרשמותה של השופטת מכך שהחברה לא פעלה במזיד. גובה הפיצוי ההולם את תכלית ההרתעה והאכיפה שבחוק הספאם הועמד על סך של עשרת אלפים שקלים. כמו כן חויבה החברה לשלם לתובע את הוצאות המשפט בסכום נוסף של 1,500 שקלים.


מדוע חלפו חמישה חודשים עד שהתובע הוסר מרשימת התפוצה של החברה?


התובע שהיה מעוניין לבצע קניות ברשת יינות ביתן באמצעות האינטרנט, נרשם לשירותי החברה דרך אפליקציה המבצעת השוואת מחירים וקניות ברשתות שונות. לטענתו, כבר במועד שנרשם הסיר את אישורו לקבל הטבות ועדכונים מהחברה, ולא אישר לה לשלוח לו דברי פרסומת באופן שוטף.


למרות זאת החל לקבל פרסומים במייל, ודרש מהחברה באמצעות מייל חוזר שלא תשלח לו הודעות נוספות. הוא השיב במייל חוזר דרישה נוספת שלא לקבל עוד פרסומות כתגובה לעוד דבר פרסומת שנשלח אליו.


לטענת התובע, כחודש לאחר מכן הודיע לחברה באמצעות דואר רשום כי אינו מעוניין לקבל פרסומות לכתובת המייל שלו. המכתב הגיע ליעדו לאחר ארבעה ימים, אולם גם הוא לא הספיק והחברה המשיכה לשלוח לו הודעות. הוא טען כי כאן החברה עברה את הגבול ולכן החליט לתבוע אותה.


האם התובע הסכים לקבל דברי פרסומת מהחברה כשנרשם לאפליקציה?


מצדו השני של המתרס, טענה החברה כי במועד הרשמתו לאפליקציה, התובע התבקש לאשר או לא להסכים לקבל הודעות, ואילו הוא אישר את קבלת הדיוור. מכל מקום, טענה החברה, גם לאחר מכן יכול היה באמצעים פשוטים לבטל את האישור ולהסיר עצמו מרשימת התפוצה, באמצעות לחיצה על כפתור המיועד לכך במייל, אולם במקום זאת הוא בחר להשיב לדואר אוטומטי ולמעשה נמנע מלפעול באופן עצמאי להפסקת הדיוור, וזאת בחוסר תום לב.


עוד טענה החברה כי מיד אחרי שהתקבל המכתב הרשום, הוסר התובע מרשימת התפוצה. לטענתה, הוסתרו מבית המשפט עובדות משמעותיות על ידי התובע, אשר בחר שלא לצרף את דברי הדואר שקיבל במלואם כדי להציג תמונה חלקית בלבד.


כיצד התובע היה צריך להודיע על אי הסכמתו להמשיך ולקבל פרסומות מרשת המרכולים?


על פי חוק הספאם, אסור לשלוח דברי פרסומת מבלי לקבל אישור מפורש ומראש על ידי מי שמקבל את דברי הפרסומת. ההסכמה צריכה להיות בכתב. ניתן לשלוח פרסומות ללא אישורו של הנמען רק במקרים שבהם מסר לחברה את פרטיו, ובמקרים אלו המפרסם מחויב להודיע לו כי פרטים אלה ישמשו לשליחת פרסומות, ואף לתת לו הזדמנות לסרב לקבלת הפרסומות.


הנטל להוכיח כי הנמען אישר לקבל דברי פרסומת מוטל על החברה, וזאת בהתאם להוראות החוק. במקרה זה, החברה לא צירפה כראיה את הסכמתו של התובע, אלא רק לכך שנרשם לשירותיה.


החברה אף צירפה לכתב ההגנה אישור חברה על הסכמתו של התובע לקבלת הודעות, אולם השופטת קבעה כי לא ניתן להסתפק באישור זה ללא זימון עד של מומחה למחשבים אשר יוכל לאשר את הראיה כהוכחה לאישורו או להסכמתו של התובע. מאחר שבמקרה זה הנתבעת לא זימנה לעדות איש מחשבים, נקבע כי המסמך הטכנולוגי שהציגה אינו קביל לשמש ראיה משפטית להסכמתו של התובע.


האם החברה הפרה את חוק הספאם?


די בכך כדי לקבוע כי החברה הפרה את החוק, קבעה השופטת, אך נוסף על כך נדחתה גם טענת החברה שהתובע היה צריך לדרוש להסיר אותו מרשימת התפוצה באמצעות לחיצה על כפתור המיועד לכך בגוף המייל.


החוק מחייב את שולח הפרסומת לאפשר לנמען להסיר את הסכמתו באותה הדרך שבה הוא מקבל את הפרסומת. כלומר, במקרה זה באמצעות המייל. בהתאם לכך, קבעה השופטת כי החברה הייתה צריכה לאפשר לנמעניה לשלוח מייל חוזר להסרתם מרשימת התפוצה - בדיוק הדרך שבה בחר התובע להציג את דרישתו להסרתו מהרשימה.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני חוזים / הסכמים


באשר לקביעת הפיצוי ההוגן, קבעה השופטת כי הפרסום עצמו אינו פוגעני ואף כי התרשמה שלא מדובר כאן בפעולה שנעשתה במזיד מצדה של החברה. מצד שני, מדובר בהפרת חוק הספאם באופן חוזר ונשנה. כמו כן, התובע התעכב חמישה חודשים עד ששלח לחברה דואר רשום עם דרישה להסירו מהרשימה. לאור כל זאת נקבע כי הוא זכאי לפיצוי בסכום של עשרת אלפים שקלים, ואף יקבל את הוצאות המשפט בסכום נוסף של 1,500 שקלים.


ת"ק 11509-01-18