מה היו הנסיבות שהובילו לניתוק יחסי העבודה בין עובד בחברת אבטחה שהוצב בעבודה ברכבת ישראל לבין חברת השמירה שהעסיקה אותו? האם העובד התפטר כפי שטענה החברה, ולכן מחויב להחזיר לה כספים עבור ההכשרה שעבר, וכן לשלם לה פיצוי מוסכם בהתאם לחוזה העבודה שנכרת ביניהם, או שמא הוא למעשה פוטר, ולכן המעסיקה צריכה לשלם לו פיצויי פיטורין?


בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו דן בהרחבה בסוגיות אלו, במסגרת תביעות הדדיות שהגישו החברה והעובד זה כנגד זה. לפי טענת המעסיקה, היא הודיעה לו על הפסקת עבודתו ברכבת בשל התנהלות בעייתית מצדו הכוללת איחורים ותקלות מבצעיות. עם זאת היא הציעה לו תפקידים חלופיים אך הוא סירב. בנסיבות אלה טענה החברה כי העובד התפטר.


המאבטח טען מנגד כי מעסיקתו החליטה לפטר אותו אף שביצע את עבודתו נאמנה, וכי כל ההצעות לתפקידים חלופיים פגעו בתנאי העסקתו ולכן לא היו באמת רלוונטיות. השופטת התרשמה כי המעסיקה היא זו שפיטרה את העובד, ולא כי העובד התפטר. גם מכיוון שסיימה את עבודתו בפרויקט הספציפי, וגם מאחר שלא הציעה לו תפקיד אחר ספציפי.


על כן הוחלט כי החברה תשלם לעובד פיצויי פיטורין בסכום של 8,000 שקלים, וסכום נוסף של 2,400 שקלים עבור הודעה מוקדמת. כמו כן חויבה החברה בתשלום הוצאות המשפט בסכום של 3,500 שקלים.


חוזה העבודה קבע כי סיום יחסי העבודה לפני שהעובד צבר ותק של שנה וחצי - יחייב את העובד לשלם את עלות הכשרתו ולשלם פיצויים מוסכמים לחברה


הצדדים היו חלוקים באשר לנסיבות שבהן הופסקו היחסים ביניהם. המעסיקה טענה כי העובד נהג לאחר וכי התנהל בניגוד לנהלים ולכן ערכה לו שיחת שימוע, שבמסגרתה הפסיקה את עבודתו בפרויקט הרכבת אולם הציעה לו אפשרויות שיבוץ אחרות שלהן סירב, ולכן יש לראות את התנהלותו כאילו התפטר.


מנגד טען העובד כי עבד באופן מסור ונאמן, ולכן פוטר בחוסר תום לב מצדה של המעסיקה. כמו כן טען כי חוזה העבודה שנאלץ לחתום עליו הוא מקפח ולכן כלל אינו חוקי, וכי ההצעות הנוספות שקיבל לא היו סבירות מכיוון שפגעו באופן ניכר בתנאי העסקתו.


מי מהצדדים היה מעוניין להפסיק את יחסי העבודה ויזם את ניתוק היחסים בין הצדדים?


השופטת השתכנעה לפי מכלול הראיות והטענות שהועלו בפניה כי העובד פוטר ולא התפטר, גם מאחר שהמעסיקה הייתה נחושה לסיים את עבודתו בתפקיד שבו עבד, וכלל לא הוכיחה כי הציעה לו אפשרויות אחרות להמשיך בעבודתו בתפקיד או במקום אחר.


פרוטוקול השימוע שנערך לעובד הצביע על כך שהמעסיקה היא זו שרצתה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים. גם במהלך המשפט, גרסתה לגבי ההצעות העבודה החלופיות שהוצעו לעובד הייתה עמומה ולא קונקרטית. לעומת זאת, גרסתו של המאבטח הייתה עקבית לאורך המשפט.


מלבד זאת הזכירה השופטת כי גם אם החוזה בין הצדדים נקבע כי המעסיקה יכולה להעביר את המאבטח לפרויקט אחר למרות פגיעה משמעותית בשכרו, היא אינה יכולה לקבל זאת, וזאת מכיוון שלא ניתן לכפות על עובד להסכים להרעה מוחשית בשכר שאותו הוא מקבל.


לאילו תשלומים זכאי העובד לאור העובדה שפוטר ולא התפטר מהעבודה?


בתביעה הנגדית שהגיש העובד כנגד חברת האבטחה טען כי מגיעים לו פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, פיצויים עבור פיטורין ללא שימוע כדין, פיצויים בגין התעמרות ופיצויי הלנה.


תביעתו התקבלה בכל הנוגע לפיצויי הפיטורין ותשלום עבור הודעה מוקדמת. עם זאת, השופטת קבעה כי החברה שילמה לו עבור פדיון ימי החופשה, וכי נערכה לו שיחת שימוע כפי שהחוק מחייב. בהליך השימוע פורטו כל טענות החברה נגדו והוא התקיים בנוכחות נציג ההסתדרות. כמו כן, לשימוע קדמו שיחות אזהרה רבות בנוגע להתנהלותו של העובד.


בכל הנוגע לטענת העובד כי תנאי עבודתו היו קשים וכללו שעות לא שעות ותנאי אקלים קיצוניים, וכי יחס הממונים עליו היה משפיל ומבזה, קבעה השופטת כי הוא לא הוכיח אפילו מקרה אחד שבו קיבל יחס מתעמר, ודחתה את טענותיו.

 

יש לך שאלה?

פורום פיצויי פיטורין


בסופו של דבר, תביעתה של המעסיקה נדחתה, והיא חויבה לשלם לעובד לשעבר פיצויי פיטורין בסכום של 8,000 שקלים ודמי הודעה מוקדמת בסכום של 2,400 שקלים. לאור תוצאות המשפט, חויבה המעסיקה לשלם את שכר טרחת עורכי דינו של העובד בסכום של 3,500 שקלים.


ד"מ 59052-09-16