בשנת 2013 בשעות הצהריים, בתקופת חול המועד סוכות, נפצעה אישה בת 60 בבית קפה בירושלים, בזמן שנכנסה אל הסוכה אשר נבנתה בבית הקפה לטובת קהל לקוחותיו. בעקבות הנפילה פרקה את הכתף ונאלצה לעבור החזרה של השבר בהרדמה כללית. ההחלמה ארכה עוד חודש וחצי לאחר מכן.


בתביעה שהגישה אל בית משפט השלום בירושלים כנגד בית הקפה, טענה שנפצעה בשל רשלנות בית העסק, אשר הציב סוכה עם מכשול בולט על הרצפה וגרם לנפילתה. בית הקפה טען כי לא חלה כל התרשלות מצדו, וצירף את החברה המייצרת ומשווקת את הסוכה כנתבעת צד ג', בטענה שהיא האחראית לפציעה.


מי אחראי לנפילתה של האישה בסוכה שנבנתה בתוך בית הקפה?


היצרנית טענה כי אי אפשר להטיל עליה אחריות בגין הדרך שבה מי שרכש ממנה את הסוכה מציב אותה, ולכן יש להטיל את האחריות על בית הקפה בלבד. בחינת הדברים הביאה את השופטת למסקנה כי אכן, מוט המתכת שהיה על הרצפה סיכן את לקוחות בית העסק, ולכן בית הקפה נהג ברשלנות ועליו לפצות את התובעת.


עם זאת, מאחר שהאישה חלפה פעמיים מעל המוט לפני שנפלה, ייחסה לה השופטת אשם תורם לתאונה בשיעור של 25%. עוד קבעה השופטת כי בית הקפה יישא בשני שליש מהאחריות, ואילו יצרנית הסוכה תחויב בשליש הנותר. לאחר ניכוי האשם התורם, סכום הפיצויים הועמד על סך של 68 אלף שקלים. כמו כן ישלם בית הקפה את הוצאות המשפט בסכום של 13,600 שקלים.


האם בית הקפה סיכן את האורחים עקב התקנת סוכה עם מוט מתכת תחתון שבלט על הרצפה וסיכן את הלקוחות?


התובעת טענה כי מוט המתכת היווה מכשול מסוכן, ולא ניתן היה לצפות ממנה ללכת כשראשה מופנה כלפי מטה במקום הומה אדם. היא אף הבהירה כי מאז שנפצעה ועד היום, הסוכה מותקנת ללא המוט התחתון, וטענה כי בית הקפה היה צריך לעשות זאת כבר במועד נפילתה, או לכל הפחות לתלות שלט אזהרה ליושבי בית הקפה.


בניגוד לכך, בית הקפה טען כי מעולם לא הוגשה תביעה עקב היתקלות במוט התחתון בסוכה, אף על פי שסוכות רבות מאותו סוג נמכרו במשך עשרות שנים. כמו כן, טענת ביתה קפה הייתה כי דעתה של האישה הייתה מוסחת וזו הייתה הסיבה לנפילה, בייחוד מאחר שנפצעה רק בפעם השלישית שעברה מעל מוט המתכת.


אם בכלל, טען בית הקפה, היה על האישה להגיש תביעה ישירות כנגד יצרנית הסוכה, אשר מחייבת להתקין את המוט התחתון ואינה דורשת לתלות שלטי אזהרה או לנקוט אמצעי זהירות אחרים. הן בית הקפה והן יצרנית הסוכה גרסו שיש להטיל אשם תורם בשיעור משמעותי על התובעת, מאחר שמיהרה ולא שמה לב למוט, ולכן נפלה ונפצעה.


האם ניתן היה למנוע את התאונה, ומהו חלקה של התובעת באחריות לפציעתה?


לטעמה של השופטת, גם אם מדובר בחלק בלתי נפרד מהקמת הסוכה, העובדה שהיה מוט מתכת על הרצפה היוותה סיכון לא סביר, אשר בית הקפה צריך היה למנוע. בהקשר זה קבעה כי אין הבדל משמעותי בין המוט המדובר לכבל חשמל המונח על הרצפה, כאשר הן זה והן זה מהווים מכשול מסוכן.


בעוד הצדדים דנו מהו הגובה המדויק של המוט שבלט מעל פני הקרקע, קבעה השופטת שאין לכך חשיבות רבה, מאחר שהמוט מהווה מפגע מסוכן אף אם הוא צמוד לקרקע. היות שבית הקפה לא נקט כל אמצעי זהירות כדי למנוע את הסכנה, למשל לבנות סוכה מסוג אחר, להציב שלט המזהיר את הלקוחות או אף לבנות רמפה מעל המוט, נקבע כי הוא הפר את חובת הזהירות אשר חלה עליו.


כמו כן החליטה השופטת כי סביר שהתובעת נכנסה לסוכה בהליכה מהירה, כך על פי עדות המלצרית שעבדה במקום באותו מועד. מכל מקום, חובת הזהירות אשר חלה על בית הקפה אינה נעלמת גם כאשר מדובר בלקוחות ממהרים, הדגישה השופטת. עם זאת, הואיל ואכן הוכח כי האישה חלפה פעמיים מעל המוט ורק בפעם השלישית נתקלה בו, הוחלט לייחס לה אשם תורם בשיעור של 25%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


סכום הפיצויים נקבע עבור כאב וסבל, הפסד שכר, אובדן כושר השתכרות, הוצאות ועזרה שנזקקה לה האישה. לאחר ניכוי האשם התורם, הועמד סכום הפיצוי על 68 אלף שקלים, ונקבע כי יצרנית הסוכה תשלם שליש מסכום זה.


ת"א 37458-07-14