מי אחראי לפציעתו של ילד בן חמש, אשר הגיע למגרש משחקים בעכו מלווה בסבתו, טיפס על סולם חבלים, נפל ושבר את ידו הימנית? בתביעה שהוגשה כנגד עיריית עכו בשמו של הילד אל בית משפט השלום בקריות, נטען כי מאחר שמתקן החבלים לא היה בטיחותי וגרם לפציעה, על העירייה לפצות אותו על נזקי הגוף שנגרמו לו.


לעומת זאת, העירייה טענה כי כל המתקנים בגן השעשועים בטיחותיים ונבדקים באופן תדיר, ותלתה את מלוא האחריות לנפילה ולפציעה בהתנהגותו הרשלנית של הילד עצמו, וכן בהתנהגותם הרשלנית של הוריו שלא השגיחו עליו כראוי במגרש המשחקים.


ואולם, השופט קבע כי הצבת קורת העץ שעליה נפל הילד בצמידות לסולם החבלים מהווה רשלנות ברורה מצדה של העירייה. עוד קבע כי לא בוצעו בדיקות מקיפות לבטיחות המתקנים וכי הרשות המקומית לא וידאה כי הם מתאימים לשימוש ילדים. הוא דחה אף את הניסיון להטיל אחריות כלשהי על ההורים. העירייה חויבה לפצות את הילד בסכום של 25 אלף שקלים, בתוספת סכום של 5,000 שקלים עבור שכר טרחת עורכי הדין.


העירייה האשימה את ההורים וטענה שהם גרמו לפציעתו מכיוון שלא השגיחו עליו


מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט קבע כי מעבר לנכות זמנית שנרמה לילד לתקופה של חודש וחצי, נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 5%, וזאת בעקבות צלקות שנותרו לו כתוצאה מהפציעה, שאירעה לפני כחמש שנים.


בתחילת הדיון הזכיר השופט כי נקבע בפסיקה שהרשות המקומית אחראית לדאוג לתחזוקתם ותקינותם של כל המתקנים בגני השעשועים הציבוריים המצויים בשטחה. מאחר שמדובר במתקנים המיועדים לשימוש ילדים, יש לעניין זה חשיבות מכרעת. זאת מכיוון שילדים עלולים להסתכן יותר ממבוגרים מטבעם, הם אוהבים להשתולל, לטפס, לקפוץ ולהשתובב, ויש להביא זאת בחשבון.


מדוע העירייה התרשלה בתפקידה לשמור על בטיחות המשתמשים בפארק השעשועים?


במקרה זה, העירייה טענה כי מתקני הגן עומדים בתקן ועוברים ביקורות מדי חודש. עם זאת, עיון בצילומים ממקום התאונה הביא את השופט למסקנה כי עצם הצבת קורת עץ מאוזנת צמוד לסולם החבלים שממנו נפל הילד, מהווה רשלנות ברורה וחד משמעית מצדה של העירייה.


השופט קבע כי אי אפשר לצפות את זווית הנפילה של ילד אשר קופץ או נופל מסולם החבלים, בייחוד כשילדים נוטים אף להיתלות על הסולם או להתנדנד עליו עם יד אחת. מלבד זאת קבע השופט כי מסקנתו הייתה זהה גם אם העירייה הייתה מוכיחה כי קיים תו תקן למתקנים וכי הם עמדו בדרישות הבטיחות. ואולם, הוא אף לא השתכנע כי העירייה ביצעה את הבדיקות ההכרחיות בהתאם לדרישות היצרן.


האם פיקוח צמוד של הסבתא או ההורים היה יכול למנוע את הפציעה?


בנסיבות אלה, המשיך השופט, אין להטיל כל אחריות על הוריו של הילד. הקטין השתמש במתקן החבלים באופן סביר, ואי אפשר לקבוע שהשגחה צמודה יותר הייתה יכולה למנוע את נפילתו. זה לא סביר כי הורה או כל מבוגר אחראי אחר יניחו שמתקן כזה או אחר בגן שעשועים עלול לסכן את הילד.


האם הצלקות נגרמו מתאונה זו או מפציעה מאוחרת יותר?


מבחינת הנזק שנגרם, נקבע כי לא נותרה לילד כל מוגבלות או נכות תפקודית בעקבות הפציעה, אלא מדובר בנכות אסתטית בלבד. כמו כן, התחשב השופט בעובדה שתקופה קצרה לאחר פציעתו, עבר הילד תאונה נוספת ונפצע באותה יד. עבור תאונה זו קיבל פיצויים בסכום של 40 אלף שקלים.


עם זאת טענת העירייה כי הצלקות שבגינן נקבעה נכותו של הילד שייכות רק לתאונה המאוחרת יותר, נדחתה על ידי השופט, אשר קבע כי בכל זאת הילד זכאי לפיצויים עבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרה מצד שלישי.


מאחר שהוריו של הילד טענו כי נגרמו להם הפסדי שכר בעקבות הפציעה אולם לא הציגו כל ראיה לכך, לא מצא השופט כי סיבה לפסוק לטובתם תשלומים עבור הפסדי המשכורת. בייחוד לאור העובדה שהסבתא העידה כי היא זו שטיפלה בילד, בעוד הוריו המשיכו ללכת לעבודה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים


בסופו של דבר נקבע כי הקטין זכאי לקבל פיצויים בסכום של 15 אלף שקלים עבור כאב וסבל, 5,000 שקלים עבור עזרת צד ג' וכן 5,000 שקלים עבור הוצאות רפואיות. העירייה חויבה אף לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין בסכום נוסף של 5,000 שקלים.


ת"א 14 05 31982