כדי להימנע ממצב שבו השוכר לא משלם שכר דירה, לא עומד בחשבונות השוטפים של הדירה או מסרב לפנות את הנכס, יכול בעת הבית להבטיח באמצעות מספר פעולות פשוטות כי יהיו לו אפשרויות לפעולה.

 

כך למשל, בעל הנכס רשאי לדרוש מהשוכר בטוחות במסגרת חוזה השכירות, כגון שטר חוב, ערבות בנקאית וכדומה. בנוסף אפשר להחתים ערבים מצד השוכר, כך שבמקרה הצורך, ניתן יהיה לדרוש מהם תשלום עבור החובות שצבר הדייר, ואף ניתן להעביר על שמו של השוכר את מלוא החשבונות השוטפים, כגון: ארנונה, חשמל, גז ומים, כך שהחוב לא יועבר אל בעל הנכס במקרה של אי תשלום.

 

כאשר הדייר לא עומד בתנאי חוזה השכירות, ניתן לפנות אל בית המשפט ולהגיש תביעה לפינוי מושכר. הליך פינוי דייר על פי תקנות סדר הדין האזרחי מאפשר לבצע את הפינוי במהירות וביעילות בתוך שלושה חודשים בלבד. ההליך קצר יחסית מאחר שבמסגרתו לא מתקיימים דיונים בנוגע לתביעות כספיות בין הצדדים, אלא רק לעצם פינוי הנכס.

 

תביעה לפינוי מושכר בתוך 90 ימים

 

לאחר שהוגשה תביעה לפינוי שוכר, מוציא בית המשפט פסק דין בתוך פרק זמן של עד 90 ימים. לאחר הפינוי רשאי בעל הנכס להגיש תביעות כספיות נגד השוכר אם הוא הותיר אחריו חובות. כדי להגיש תביעה לפינוי מושכר, נדרש התובע להציג בפני בית המשפט את הודעות ההתראה שנשלחו אל הדייר בדבר הדרישה לפינוי וכן מסמכים רלוונטיים ותצהירי עדות.

 

השוכר נדרש להגיש כתב הגנה בתוך חודש ימים, וכדי שההליך יהיה מהיר ויעיל, בשלב זה השוכר לא יכול להפנות את התביעה לצד ג' או להגיש תביעה נגדית. לאחר הגשת כתב הגנה מתקיים דיון משפטי בתוך חודש ימים. הדיון מסתיים ברוב המקרים בתוך יום אחד ומתקיים גם אם השוכר לא הגיש כתב הגנה.

 

בתוך שלושה חודשים מהיום שבו הוגשה התביעה, בית המשפט מוציא צו לפינוי המושכר ומסירתו בחזרה למשכיר, לאלתר או בתוך פרק זמן מוגבל, כשהוא נקי מכל חפץ ורכוש. לאחר מכן ניתן לממש את צו הפינוי במסגרת הליכי הוצאה לפועל ופתיחת תיק נגד הדייר ובמקביל רשאי בעל הדירה להגיש תביעה נפרדת על הנזקים הכספיים שנגרמו לו.

 

אי תשלום דמי שכירות במשך תקופה ארוכה

 

בעלת נכס בתל אביב, פנתה אל בית משפט השלום בתל אביב - יפו והגישה תביעה לפינוי מושכר, בגין הימנעות השוכרים מתשלום דמי שכירות תקופה ממושכת, כאשר גובה דמי השכירות הסתכם לטענתה בשיעור של מיליוני שקלים.

 

על פי עובדות התביעה, התובעת היא הבעלים של נכס ברחוב בן יהודה בתל אביב. בדצמבר 2014 השכירה התובעת לנתבעים את הנכס בהסכם שכירות שני, שבו מפעילים הנתבעים בית מלון. השכירות נקבעה לתקופה של חמש שנים, עם אופציה של חמש שנים נוספות. 

 

התביעה הוגשה עקב אי תשלום דמי שכירות, אולם הנתבעים טענו מנגד כי הם אינם חייבים בתשלום כלשהו לתובעת, ולמעשה קיימת יתרת חוב לטובתם, בשיעור של מעל מיליון שקלים. בכתב ההגנה נטען כי תקופת השכירות בהתאם להסכם השכירות הקודם, משנת 2004, הייתה לתקופה ממושכת של עשר שנים. דמי השכירות שולמו בהתאם לאחוז מסוים מהמחזור, בכפוף לסכום מינימום של 14,000 דולר לחודש בצירוף מע"מ.

 

עוד נטען על ידי הנתבעים כי דירוג המלון היה שלושה כוכבים והיו בו 63 חדרים. בשנת 2014, שבה התובעת והשכירה לנתבעים את המושכר, זאת לאחר שראתה כי מדובר בשוכרים אמינים וטובים. בהתאם, היא וויתרה על הצורך בהעמדת ערבות בנקאית. לצדדים הייתה כוונה משותפת לפעול להרחבת המלון, על ידי הוספת קומות מבנה הקיים, ואף הנתבעים פעלו לקידום התכנית.

 

בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט בפתח ישיבת ההוכחות נקבע כי התביעה תתברר במתכונת שבה היא הוגשה, בהתאם לסדר הדין המיוחד החל בתביעות לפינוי מושכר. עם זאת, פרק הזמן שהועמד לרשות כל צד לצורך החקירה הנגדית היה ארוך, והוא היה למעשה זהה לפרק זמן שמוקצב לחקירה נגדית של עד מרכזי בתביעת פינוי המתבררת במסגרת דיונית של סדר דין רגיל.

 

הצגת תשתית עובדתית המקימה עילת פינוי

 

לאחר בחינת טענות הצדדים, העובדות והראיות השונות, סבר בית המשפט סבר כי התובעת הציגה תשתית עובדתית המקימה עילת פינוי, מאחר שהנתבעים הפרו את הסכם השכירות הפרה שמזכה אותה בפינוי הנתבעים מהמושכר.

 

בית המשפט קבע כי המחלוקת שאותה יצרו הנתבעים יש מאין, נועדה להימנע מתשלום דמי השכירות, בשיטתיות ובעקביות, בין מחמת שהם מצאו כי מדובר בסכום גבוה מדי, טענה שאינה מקימה עילה להימנע מתשלום סכום עליו הוסכם במפורש, ובין מחמת שהם אינם יכולים משיקולים פיננסיים לשאת בתשלומים.

 

בית המשפט ציין כי טענת קיזוז עשויה להיות טענת הגנה טובה. ככלל, יש להעלותה כדרך שבה נטענת תביעה. עם זאת התביעה הנוכחית אינה תביעה כספית וחוב כספי מדויק ומוגדר לא נתבע. על כן, גם טיעון ההגנה המתייחס לקיזוז נבחן באופן כללי בלבד.

 

יש לך שאלה?

פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף

 

בית המשפט הגיע למסקנה, על יסוד הנחת המוצא שלפיה הסכום שאותו יש לקזז לשיטת הנתבעים הוא נכון ומדויק, כי לכל הפחות נותרו הנתבעים חייבים לתובעת סך של כחצי מיליון שקלים, ונקבע כי חוב דמי שכירות כאמור מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות ומקים עילת פינוי, על כל הכרוך והמשתמע מכך.

 

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל ועל הנתבעים לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו לתובעת בהתאם להוראות הסכם השכירות. בית המשפט נתן לתובעת היתר לפתוח תיק הוצאה לפועל לאלתר וחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,500 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 שקלים.

 

תא"ח 67194-03-18