בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, דן הרכב של שלושה שופטים במהותו של חוזה שכירות אשר נחתם בין בעלת הנכס - קשישה שהייתה במועד החתימה בת 92 הסובלת משלל בעיות בריאותיות - לבין צמד שוכרים.


הערעור הוגש לאחר שבית משפט השלום דחה את תביעתה של הקשישה, אשר ביקשה לבטל את הסכם השכירות בטענה של עושק, הטעיה ואי גמירות דעת מצדה, בקובעו כי מדובר באישה צלולה וחריפה וכי החוזה מיטיב עם שני הצדדים. ואולם, בית המשפט המחוזי התרשם כי תנאי החוזה מחפירים ולמעשה מפקיעים ממנה את ביתה, וכי מדובר בניצול של תמימותה וחוסר הבנתה בכל הנוגע לתנאי השוק המקובלים.


אי לכך ובהסכמה פה אחד של שלושת השופטים, ערעורה של הקשישה התקבל ונקבע כי ביטול חוזה השכירות על ידה התבצע כדין וזאת הייתה זכותה המלאה לבטלו. שני השוכרים חויבו בהוצאות המשפט ושכר טרחה בסכום כולל של 20 אלף שקלים.


על פי החוזה, הבית הושכר לתקופה של תשע שנים במחיר קבוע ללא כל ערבות או בטחונות


הסכם השכירות נחתם בין הצדדים בשנת 2015 בבית האבות שבו התגוררה הקשישה לתקופת ניסיון. על פי ההסכם, בית המגורים הושכר לשני השוכרים לתקופה ממושכת של תשע שנים תמורת סכום קבוע של 3,500 שקלים. ההסכם נכתב על ידי המטפלת של הקשישה על פי ניסוחו של השוכר, והוקרא בפניה בנוכחות חברתה.


אף על פי שמחצית מהדירה שייכת לבנה היחיד של האישה אשר אינו מתגורר בארץ, הוא לא מוזכר באותו חוזה והיא לא התייעצה איתו קודם לחתימה. השוכר תפס חזקה בנכס עוד לפני המועד שצוין בחוזה והחל לבצע בו שיפוצים מסיביים, כולל שבירת קירות.


מספר ימים לאחר החתימה ביקשה הקשישה לבטל את ההסכם ואף הגישה תלונות במשטרה כנגד השוכרים. לבסוף השוכר הוצא מהנכס על ידי המשטרה והוצא צו מניעה כנגד המשך עבודות השיפוצים. מאז ועד היום הבית עומד ריק וסגור.


בית משפט השלום דחה את תביעתה של הקשישה וקבע כי היא אישה דעתנית שלא ניתן להוליך אותה שולל


טענותיה של הקשישה כי הוטעתה וחתמה על החוזה שלא מתוך גמירות דעת, וכי השוכרים ניצלו את תמימותה בחוסר תום לב ואף הפרו באופן יסודי את החוזה - נדחו על ידי בית משפט השלום. קביעת בית המשפט הייתה כי החוזה מיטיב עם שני הצדדים, וכי הקשישה היא אישה צלולה שלא ניתן לגרום לה לעשות דבר שהיא אינה מעוניינת בו, וזאת למרות גילה והעובדה שהיא סובלת מדמנציה.


בית המשפט קבע עוד כי חוזה השכירות תקף והתיר לשוכרים לשוב ולהחזיק בנכס, לרבות ביצוע שיפוצים על פי ראות עיניהם ובהתאם לתנאי החוזה.


על קביעות אלה הגישה הקשישה ערעור, בטענה שהייתה תשושה ומנומנמת במהלך החתימה על החוזה. לטענתה, ההסכם כולו נוסח על ידי המשכיר והוא ניצל את חוסר ניסיונה.


מנגד טענו השוכרים כי הקשישה הייתה מעוניינת לחתום איתם על החוזה, ורק לאחר מכן התחרטה, וזאת אחרי שהשקיעו בשיפוצים מאות אלפי שקלים, כך שהיא אינה יכולה לבטל את החוזה מבלי לפצות אותם על עלויות השיפוצים.


החוזה אינו מפרט מהם השיפוצים שניתן לבצע בנכס ולא כולל ערבויות או בטחונות


כדי שעילת העושק תתקיים, יש להוכיח מה היה מצבו של האדם אשר נוצל, להראות כי תנאי ההסכם היו גרועים ובלתי סבירים יחסית למה שנהוג, וכי העושק ניצל את המצב. במקרה זה הוכח כי הקשישה מעולם לא חתמה קודם לכן על חוזה שכירות ולא היה לה כל ניסיון בתחום.


כמו כן התברר כי בזמן כתיבת החוזה הייתה הקשישה מטושטשת ומנומנמת, ולמעשה חתמה על החוזה כשאינה בערנות מלאה. מכך ועל פי העובדה שתנאי החוזה גרועים ומחפירים באופן לא סביר, קבעו השופטים כי עילת העושק מתקיימת בנסיבות האלה.


מלבד זאת ציינו השופטים כי היקף השיפוצים הנרחב שביצעו השוכרים בבית חורג מהסביר ומהמקובל, וכי הקשישה הייתה זכאית לבטל את החוזה גם מכיוון שהם הפרו אותו באופן מהותי. זאת מכיוון שהשוכר תפס את החזקה בבית מיד אחרי שהחוזה נחתם ולא במועד אשר צוין בו, ובאותו רגע השליך את כל חפציה של הקשישה כדי להתחיל בעבודות השיפוצים.

 

יש לך שאלה?

פורום חוזה שכירות - יחסי שוכר משכיר ושכירות הוגנת


מסיבות אלה הערעור התקבל ופסק דינו של בית משפט השלום בוטל. נקבע כי חוזה השכירות בוטל בצדק על ידי הקשישה וכי היא הייתה זכאית לבטלו כדין. לאור תוצאות הערעור, חויבו השוכרים בהוצאות המשפט בסכום של 20 אלף שקלים.


ע"א 17976-06-17