הרכב של שלושה דיינים בבית הדין הרבני הגדול בירושלים דן בערעור שהגישה אישה על פסיקת בית הדין האזורי, אשר חייב אותה בגט לאור התנהלות שתוארה "רעה" ואף "אכזרית", וזאת לאור העובדה שהיא מתגוררת בנפרד מבעלה במשך תקופה ממושכת, ומונעת ממנו באופן שיטתי לפגוש את ילדיהם המשותפים. עוד נקבע בבית הדין האזורי כי המשמורת על הילדים תעבור מידי האם לידי האב.


הערעור נדחה לאלתר על ידי בית הדין הגדול, לאחר שנקבע כי אין כל סיכוי לשלום בית בין הצדדים, והודגש כי האישה ממשיכה להתאכזר אל בעלה ומפרידה אותו מילדיו. התיק הוחזר להמשך טיפולו של בית הדין האזורי, ונקבע כי המשמורת על הילדים תעבור לאב. האישה חויבה לשלם את הוצאות הערעור בסכום של 5,000 שקלים.


מדוע האישה סירבה להתגרש וביקשה שלום בית, למרות פירוד של יותר מארבע שנים?


בתחילת ההליך הוצע לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם בהסכמה, להתגרש ולעצור את העברת המשמורת על הילדים לידיו של האב. זאת מתוך מחשבה כי אחרי גירושיהם תחדל האם למנוע מהאב את זמני השהות עם הילדים והסכסוך יירגע. ואולם, בעוד הבעל קיבל בחיוב את ההצעה, האישה סירבה לה והתנגדה לקבל את הגט בהסכמה.


אף על פי שהשניים אינם מתגוררים יחד כבר יותר מארבע שנים, ולמרות קיומן של ראיות רבות המצביעות על עומק הריחוק ביניהם, טענה האישה בפני בית הדין כי היא מעוניינת בשלום בית. בתגובה לכך ציינו הדיינים כי לא ברור להם מהו רצונה האמיתי או מה היא מנסה להשיג בהתנגדותה, אולם ללא ספק התנהלותה פוגעת בשני הצדדים ובילדיהם, ולא ניתן להשכין שלום בית ביניהם.


טענותיה של האישה התבססו על המלצות של אנשי מקצוע אשר ניתנו ארבע שנים לפני כן, והמליצו על שלום בית. בית הדין ציין כי גם אם הייתה אפשרות כלשהי לשלום בית באותה תקופה, מאז הסכסוך בין הצדדים רק הסלים והיום כבר אין כל סיכוי לגשר על הפערים.


בית הדין הרבני הגדול: במקרה שבו אין סיכוי לשלום בית, חובה להורות על גירושין


בדרך כלל, בית הדין הרבני הגדול אינו נוטה להתערב בהחלטות של בית הדין האזורי, אשר בפניו מתנהל הסכסוך בין הצדדים כבר תקופה ארוכה וממושכת ומתוך כך התרשמותו מהצדדים באה מתוך קשר ישיר ורציף עם בני הזוג.


במקרה זה הדגישו הדיינים כי גם על פי מה שהוצג בפניהם, התרשמותו של בית הדין האזורי הייתה נכונה ומוצדקת, ויש לדחות את בקשתה של האישה ואת טענתה כי עוד יש סיכוי לקשר הנישואין. כאשר אין סיכוי להשכין שלום בית וכאשר הסיבה לכך שהצדדים אינן מתגרשים אינה נובעת מכך שאחד מהם מעוניין להציל את הקשר, הוסיפו הדיינים, בית הדין מחויב להורות להם להתגרש.


מלבד זאת הוזכרו דברי החכמים אשר לפיהם אין להמתין יותר מ-18 חודשים מרגע הפרידה כדי לקבוע בצורה מוחלטת שאין סיכוי לשלום בית, ולאחר מכן יש לכפות את הגט על הצדדים או לנסות ככל האפשר להוביל לגירושיהם, וזאת מחשש שיחטאו.


כאשר הגירושין נמנעים מסיבות של קנאה או שנאה, יש לכפות על הצדדים את הפרידה


פרשנויות נוספות ואף דוגמאות מפסקי דין קודמים של בית הדין הרבני הגדול הובאו בפסק הדין הזה, כדי להבהיר כי במקום שבו קיימת ודאות לכך שבני הזוג לא ישובו לחיות יחד בשלום, אסור לתת למצב כזה להימשך ויש לשים לו סוף ולהורות על גירושין.


מדובר בקביעת עובדה שקשר הנישואין הגיע לקצו, ואין טעם לנסות ולהחיות את הקשר באמצעות החייאה מלאכותית. גם אם מדובר במציאות כואבת - מסקנה זו היא בלתי נמנעת, ובית הדין מחויב להוציא פסק דין המחייב את בני הזוג להתגרש.


לסיום הדגישו הדיינים כי במקרה זה אסור להתעלם מהעובדה שהאישה ממשיכה מדי יום להפריד את האב מילדיו, ומדובר במכות קשות וכואבות. על כן לא ניתן להאמין לטענתה כי היא מעוניינת בשלום בית.

 

יש לך שאלה?

פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?


לאור מסקנה זו הוחלט לדחות את הערעור ולהחזיר את התיק לטיפולו של בית הדין האזורי לצורך המשך הליך הגירושין והעברת המשמורת לידיו של האב. כמו כן הטיל בית הדין על האישה לשלם לבעלה את הוצאות הערעור בסכום של 5,000 שקלים.


תיק 1063300/10
 


עודכן ב: 03/05/2018