בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהוגשה בעילה של רשלנות רפואית על ידי צעיר בשנות ה-20 לחייו, אשר נפגע באפו במהלך ניתוח להסרת שקדים שעבר בבית חולים בהיותו בן ארבע שנים. אל התביעה הצטרפו גם הוריו, אשר תיארו את הנזקים והסבל שנגרמו לבנם ולמשפחתם בעקבות אותו ניתוח רשלני ששינה את מהלך חייו.


התביעה הוגשה כנגד משרד הבריאות מאחר שהניתוח בוצע בבית החולים רמב"ם, כלומר בבית חולים ממשלתי שנמצא בבעלות המדינה. השופטת התרשמה כי אכן, הנזקים שנגרמו לצעיר, לרבות עיוות אסתטי באפו ובעיות נשימה שונות, נגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית וחוסר זהירות.


היא פסקה לו פיצויים בסכום של 303 אלף שקלים עבור כאב וסבל, עזרה מצד ג' שנזקק לה, הוצאות רפואיות והפסדי השכרות לעתיד. כמו כן תישא המדינה בהוצאות המשפט בסכום נוסף של 70 אלף שקלים.


האם הצוות הרפואי שביצע את הניתוח חרג מסטנדרט הזהירות שיש לפעול לפיו בניתוח להסרת שקדים?


הניתוח שעבר הצעיר התבצע בבית החולים בשנת 1995 בהרדמה כללית. לאחר הניתוח ובעקבות דימום שנוצר, נאלץ לעבור ניתוח נוסף בלוע האף לצורך הפסקת הדימום. אחרי שהשתחרר מבית החולים, לטענת אמו, היא הבחינה כי הנחיר הימני שלו נחתך באופן שהותיר צלקת, ובשל החתך העמוק שהתגלה באפו היה צורך בהמשך טיפול ומעקב רפואי.


התובעים טענו כי מאז ועד היום, מלבד עיוות שנוצר באפו וצלקת גדולה ומכערת שנותרה לו, הוא סובל מהפרעות נשימה והפרשות נזלת, קשיי דיבור והתנהגות וכן נחירות חזקות. הנזקים הללו נגרמו לטענתם בעקבות טיפול רשלני של הצוות הרפואי בניתוח השני. לכן הגישו את תביעתם ודרשו פיצויים בעקבות הנזקים. הם הציגו חוות דעת רפואית להוכחת טענותיהם, שבה נכתב כי הפצע נוצר כתוצאה מפרקטיקה רפואית כושלת.


האם השינויים באף ובעיות הנשימה שנוצרו לאחר הניתוח נבעו מרשלנות רפואית במהלך הניתוח?


המדינה שנתבעה במקרה זה הכחישה את הנזק שנטען על ידי הצעיר והוריו, וטענה שאם אכן נגרם לו נזק - לא קיים קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי שקיבל במהלך הניתוח לבין הנזקים שנגרמו לו. היא הגישה חוות דעת רפואית נגדית להוכחת טענותיה, אשר אישרה את הפגיעה בנחיר אפו של התובע, אולם קבעה כי ייתכן שהנזק נגרם זמן רב אחרי הניתוח ובכל מקרה אין קשר בין הנזק בנחיר לטענות על הנחירות או קשיי הדיבור.


בשל שתי הדעות הרפואיות הסותרות, מונה מומחה רפואי שלישי מטעם בית המשפט. על פי חוות דעתו, נמצא קשר סיבתי בין הניתוח השני שעבר הצעיר לבין העיוות שנוצר באפו ובעיות הנשימה שלו.


האם ייתכן שהנזק באף נוצר ללא קשר לניתוח?


בתחילת דבריה, הקדימה השופטת ואמרה כי מסקנתה לאור חומר הראיות והעדויות היא כי אכן, במקרה זה חלה רשלנות רפואית ולכן יש לקבל את התביעה.


בפירוט נימוקיה דחתה את קביעתו של המומחה הרפואי שייצג את המדינה, אשר סבר כי לאור הזמן שעבר מהניתוח ועד התלונה על הנזק בנחיר לא ניתן להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הניתוח והנזק. זאת מכיוון שהתברר כי התלונה הראשונה על הנזק נרשמה כבר כחודשיים לאחר הניתוח, וכן לאור חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.


מלבד זאת, לא קיים כל תיעוד לאירוע אחר כגון חבלה או מחלה מאותו מועד, שיכול היה לגרום לנזק באפו של הצעיר. עובדה זו, המשיכה השופטת, מחזקת את המסקנה כי קיים קשר בין הנזק לניתוח.


חוות דעתו של הרופא מטעם התביעה התקבלה על ידי בית המשפט


עם זאת, קיומו של קשר בין הניתוח לבין הנזק עדיין לא מוכיח כי הנזק נגרם בשל רשלנות רפואית. בחינת חוות הדעת הנגדיות של המומחים הרפואיים שהציגו שני הצדדים לתביעה הובילו את השופטת לאמץ את חוות הדעת של התביעה.


קבלת חוות הדעת התבססה על העובדה שהיא נערכה באופן ענייני, משכנע ומפורט, כך על פי התרשמותה של השופטת. הרופא תיאר מהי הדרך המקובלת לביצוע ההליך, והבהיר כי ניתן היה למנוע את הפציעה אולם אין כל תיעוד רפואי לכך שהצוות הרפואי נקט את מלוא אמצעי הזהירות המקובלים.


גובה הפיצויים נקבע על פי הנכות הרפואית שהועמדה על שיעור של 24%, והנכות התפקודית שהועמדה על שיעור של 10%. ראשי הנזק שבגינם נקבעו הפיצויים הם הפסדי השתכרות של הצעיר לעתיד בסכום של 140 אלף שקלים, הוצאות רפואיות בסכום של 30 אלף שקלים, עזרה שהזדקק לה בעבר בסכום של 8,000 שקלים, וכאב וסבל בסכום של 100 אלף שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים


סך כל הפיצויים הועמד על 303 אלף שקלים, ולאור תוצאות המשפט חויבה המדינה גם בתשלום אגרת המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום שך 70 אלף שקלים.


ת"א 14056-09-13