בני זוג נקלעו למשבר ביחסים והחליטו להיפרד. בזמן זה ניהל הגבר מערכת יחסים זוגית עם אישה אחרת במקום עבודתו - בית חולים, ולאחר מכן חזר לנהל קשר זוגי עם האישה הראשונה. שלוש שנים לאחר הפרידה מהאישה השנייה, במועד שבו כבר לא עבד בבית החולים - הגיעו אל המקום הגבר עם בת זוגו הנוכחית. שם, בנוכחות עובדים אחרים, כינתה בת הזוג את האקסית זונה, טענה שהיא פיתתה בעבר את בן זוגה ואמרה לאחת העובדות במקום שהיא מתעללת בבתה.
העובדה שהטחת העלבונות והקללות התבצעה במקום עבודתה של האקסית, באופן מבזה ומשפיל ואף כזה שעלול לפגוע בהמשך עבודתה וביחסם של שאר העובדים כלפיה - הביאה את שופטת בית משפט השלום בחיפה לקבוע שמדובר בהפרת חוק איסור לשון הרע.
בהתחשב בטיב היחסים שבין הצדדים ובעובדה שהאישה הטיחה את העלבונות כשהייתה נתונה בסערת רגשות, אך עם זאת במקום עבודתה של האקסית, על כל המשתמע מכך, קבעה השופטת שעליה לשלם פיצויים בסכום של 8,000 שקלים עקב פרסום לשון הרע. כמו כן היא חויבה בשכר טרחה בהוצאות המשפט בסל של 5,000 שקלים נוספים.
הצדדים תיארו את הפגישה הטעונה באופן דומה, אולם הנתבעת הכחישה כי הכפישה את שמה של האקסית
התביעה הכספית הוגשה על ידי האקסית כנגד שני בני הזוג בגין לשון הרע, ועמדה על סך של 100 אלף שקלים. לטענתה, כאשר הגיעו בני הזוג אל בית החולים, התקיימה ביניהם שיחה ביוזמתה של הנתבעת. השיחה הסלימה ועלתה לטונים גבוהים, ובמהרה האשימה אותה הנתבעת כי היא משפילה ומתעללת בבתה, וכי היא פיתתה את בן זוגה.
מצדו השני של המתרס, בני הזוג טענו כי אמנם הנתבעת הרימה את קולה במהלך המפגש, אולם לא רק שלא כינתה אותה בשמות גנאי - התובעת ניסתה להרים עליה יד. עם זאת, הנתבע עזב את המקום עוד לפני כן, וזאת הן על פי גרסתה של התובעת והן על פי גרסתם של הנתבעים.
עדותה של אחת העובדות נתפסה כמהימנה וקוהרנטית וחיזקה את גרסתה של התובעת
על פי גרסתה של אחת העובדות שהייתה עדה לדברים וחיזקה את טענותיה של התובעת, היא שמעה את חילופי הדברים ואת העובדה שהנתבעת כינתה את האקסית "זונה" וכי היא מתעללת בילדתה - זאת בפני עובדת אחרת ולא בפניה של התובעת.
השופטת התרשמה ממהימנותה של עדות זו, והשתכנעה כי אכן, הנתבעת צעקה "זונה" בהקשר של התובעת, והאשימה אותה בהתעללות בילדתה. כמו כן הדגישה השופטת כי בעוד הנתבעים לא השכילו להביא עדות חיצונית שתוכל לחזק את טענתם, התובעת הצליחה להוכיח כי האירוע שבגינו הגישה את תביעתה אכן התרחש.
האם הדברים שנאמרו מהווים לשון הרע?
על פי חוק איסור לשון הרע, כל פרסום פומבי שעלול לבזות או להשפיל אדם או לפגוע בעבודתו, בשל תכונות או מעשים המיוחסים לו או בשל מינו, דתו, גילו וכדומה, עלול להיחשב לשון הרע ומהווה עילה להגשת תביעה אזרחית לפיצויים.
במקרה הזה, הקללות נאמרו על ידי האישה כשהייתה נתונה בסערת רגשות. עם זאת, הוסיפה השופטת, זה לא ראוי לקבל קללות וגידופים שנאמרו בשעת כעס כחלק מהתרבות וכחופש הביטוי.
אילו הדברים היו נאמרים רק לתובעת וללא נוכחות אנשים אחרים, הם לא היו נחשבים ללשון הרע בהתאם להוראות החוק. ואולם, העובדה שהנתבעת אמרה את הדברים במקום עבודתה של בת הזוג לשעבר, והטיחה אותם כלפי אחת העובדות שנכחו במקום - יש בה כדי לפגוע במשרתה ולהשפיל אותה בנוכחות עמיתיה לעבודה. בנסיבות אלה קבעה השופטת כי מדובר בלשון הרע.
כיצד נקבע גובה הפיצוי בעקבות הקביעה כי מדובר בלשון הרע?
בדרישתה לפיצויים טענה התובעת כי בעקבות האירוע המשפיל נגרמה לה עוגמת נפש עצומה וביטחונה העצמי נפגע. מנגד, לא נגרמו לה נזקים כלכליים כלשהם בעקבות זאת.
כאשר נקבע פיצוי ללא הוכחת נזק, תקרת הפיצוי יכולה להגיע לסכום של 50 אלף שקלים. ואולם, בחינת הקשר בין שתי הנשים וההקשר שבו נאמרו הדברים העלתה כי התובעת והנתבע ניהלו קשר רומנטי לאחר שנפרד מהנתבעת ולפני ששבו להיות ביחד, דבר שגרם לה להרגיש כאישה נבגדת - מה שהוביל להתפרצות ולהתלקחות בעת המפגש ביניהן.
יש לך שאלה?
בנסיבות אלו ובהתחשב במכלול הדברים, לרבות העובדה שמדובר בפיצויים עבור נזק לא ממוני, קבעה השופטת כי סכום הפיצויים המתאים יעמוד על סך של 8,000 שקלים. מלבד זאת חויבה הנתבעת לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 5,000 שקלים.
ת"א 4264-04-16
עודכן ב: 06/05/2018