תביעה שמוגשת אל בית הדין לעבודה בחוסר תום לב, עלולה לעלות למגיש התביעה בתשלום הוצאות המשפט של הצד הנגדי, הוצאות אשר יכולות להגיע לסכומים משמעותיים. במקרה שנדון לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, נדחתה תביעתו של אדם אשר טען כי מגיעים לו פיצויים עקב פיטורין שלא כדין וכספים נוספים עבור זכויות סוציאליות נוספות, כאשר המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה האם הועסק כעובד שכיר או כעובד עצמאי, כלומר האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.


בחינת הדברים הביאה את שופטת בית הדין, יחד עם נציגי ציבור העובדים והמעסיקים, למסקנה כי במקרה זה התקיימו יחסי עובד-מעסיק. התובע ניצל יתרונות כלכליים משמעותיים באופן ההתקשרות עם העבודה כעצמאי ואף קיבל כספים עבור זכויותיו הסוציאליות השונות.


על כן תביעתו נדחתה, אך מעבר לכך, מאחר שקיימת הלכה פסוקה הקובעת כי במקרה שהתביעה להכרה בקיום יחסי עבודה מבוססת על חוסר תום לב מצדו של התובע - יש להטיל עליו את הוצאות המשפט באופן הולם. בסופו של דבר חויב התובע לשלם לחברה שתבע את הוצאות המשפט בסכום של 40 אלף שקלים.


האם התובע הועסק כעובד שכיר או כנותן שירותים במסגרת התקשרות עסקית?


מערכת היחסים העסקית בין הצדדים התנהלה במשך כחמש שנים. התובע אשר היה לו עסק עצמאי בתחום הדפוס נקלע לקושי כלכלי, ולאור זאת הגיע להסכם עם חברה פרטית לשיתוף פעולה מסחרי ביניהם, שבמסגרתו ייתן התובע שירותי ניהול לחברה במסגרת של משרה מלאה באמצעות חברה חדשה שתוקם. במסגרת ההסכם הגדרת התפקיד של התובע הייתה מנהל שיווק, אך בפועל הוא הוגדר כמנכ"ל החברה החדשה.


התובע טען כי כל המבחנים שנקבעו בפסיקה אשר יכולים להצביע על קיום יחסי עבודה מתקיימים במקרה זה. הוא לא טיפל רק במוצרי החברה החדשה, אלא במוצרי יתר החברות השייכות לאותה קבוצה. ההתקשרות ביניהם נקבעה על פי דרישות החברה במטרה שיבצע את העבודה באופן אישי, הוא קיבל יחס כמו כל עובד אחר בחברה, הוא היה כפוף למנהלים ולא העסיק עובדים בעצמו, ונוסף על כך הוא פוטר באמצעות הליך שימוע כמו עובד שכיר.


לטענתו של התובע, השימוע שבוצע לו לא היה תקין והפיטורין נעשו בחוסר תום לב. על כן דרש פיצויים בשל פיטורין שלא כדין, פיצויי פיטורין, הפרשות פנסיוניות, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה.


אופן ההתקשרות שלא על בסיס יחסי עובד-מעביד גילם יתרונות פיננסיים משמעותיים עבור התובע


מצדו השני של המתרס, ארבע החברות הקשורות שנתבעו טענו כי ההתקשרות בין הצדדים מעולם לא הייתה מבוססת על יחסי עובד-מעביד, אלא מדובר היה במתן שירותי ניהול לחברות באמצעות חברה בבעלותו של התובע, וזאת תוך ניצול מלוא היתרונות הכלכליים אשר כרוכים באופן התקשרות זה - קיזוז הפסדי החברה, אי תשלום מס וכדומה.


עוד טענו החברות כי התובע עצמו יזם את ההתקשרות בין הצדדים בעקבות הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה החברה בבעלותו, וכי הן נאלצו לעזור לו להסדיר את חובותיו.


מעבר לכך, במשך תקופת ההתקשרות שולמו לו תשלומים שווי ערך לתשלומי זכויות סוציאליות שונות כגון הפרשות לפנסיה ופיצויים. למעשה, טענו, הוא ניצל לרעה את ההתקשרות ביניהם כדי לדווח באופן שקרי לרשויות המס ולביטוח הלאומי.


המבחנים לקביעת קיומם של יחסי העבודה הובילו למסקנה שהתובע לא הועסק כעובד שכיר


קביעת קיומם של יחסי עבודה לא מתבצעת על בסיס התיאור שנתנו לו הצדדים, אלא בהתאם לנסיבות המקרה הספציפיות ושקלול כל הסממנים והעובדות. בחינת יחסי העבודה בין הצדדים מתבססת על המבחן המעורב אשר בוחן למי היה כפוף העובד, האם חל פיקוח על עבודתו, כיצד קיבל את שכרו ועוד.


בחינת מכלול הנסיבות במקרה זה הביאה את השופטת למסקנה שלא התקיימו יחסי עובד מעביד במקרה זה. זאת הן בשל תוכן ההסכם שנחתם בין הצדדים, הן מכיוון שהתובע לא היה כפוף למנהל, הן מאחר שהוא זה אשר יזם את ההתקשרות, הן בשל ניצול היתרונות הכספיים שבהעסקתו שלא במסגרת של עובד שכיר, ולמרות העובדה שהתובע הוצג במשך פרק זמן מסוים כמנכ"ל החברה.

 

יש לך שאלה?

פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )


למעשה, המרוויח העיקרי מאופן ההתקשרות שלא כעובד שכיר היה התובע עצמו, כפי שאף הוא העיד. על כן נקבע כי התובע לא הועסק כעובד שכיר אלא כנותן שירותים עצמאי, ותביעתו נדחתה. הוא חויב בתשלום 40 אלף שקלים עבור הוצאות המשפט.


סע"ש 10083-12-15