בתביעה נזיקית שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כנגד חברת ביטוח לפיצויים בעקבות תאונת דרכים, טענה ילדה כבת 13 כי הורכבה על האופנוע של אביה, אשר היה מכוסה בפוליסת ביטוח חובה, וכאשר ירדה מכלי הרכב נפלה ונפצעה בידה.
חברת הביטוח טענה כי בשל העובדה שבבדיקת פוליגרף אשר נערכה לאב לאחר התאונה לבירור נסיבותיה לא התקבלו תוצאות חד משמעיות, ובשל בעיות נוספות בתיק כגון העובדה שתאונת הדרכים לא דווחה ונרשמה בזמן אמת בחברת הביטוח אלא רק בדיעבד, לא הוכח כי הילדה אכן נפלה במהלך הירידה מהאופנוע, ולכן היא לא זכאית לקבל פיצויים.
בדיקת פוליגרף אינה מהווה ראיה קבילה בבית המשפט, הזכיר השופט בפסק דינו, ואין כל חובה לקבל את תוצאות הבדיקה שנערכה, גם אם שני הצדדים יכולים ורשאים להסכים ביניהם לקבל על עצמם את תוצאות הבדיקה.
במקרה זה, עדויות הילדה והוריה בבית המשפט התקבלו כמהימנות ואמינות, ולכן הוחלט לבסוף לקבל את התביעה. חברת הביטוח חויבה לשלם פיצויים בסכום כולל של כ-20 אלף שקלים, וכן חויבה בתשלום הוצאות המשפט בסך של כ-3,000 שקלים.
בבדיקת הפוליגרף הראשונה של אבי הנערה נמצא שהוא לא דובר אמת, בבדיקת הפוליגרף השנייה נמצא שאינו משקר
לטענת התביעה, הילדה נפלה מהאופנוע של אביה כשניסתה לרדת ממנו בסוף הנסיעה. היא שברה את אחת האצבעות בידה, אך רק לאחר שטופלה והחלימה דרשה מחברת הביטוח פיצויים בהתאם לחוק המעניק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וזאת באמצעות תביעה שהגישו הוריה לחברת הביטוח.
בהמשך הציעה מסלקת התביעות מטעם חברת הביטוח לבצע בדיקת פוליגרף לאביה של הנערה. האב נדרש לבחור בודק שהוצע על ידי חברת הביטוח במסגרת רשימה מצומצמת של בודקים.
לגרסת התביעה, הסיבה לכך שהאב יצא דובר שקר הייתה כי לא זכר מה היה הדגם של האופנוע, והאם בתו שברה את האצבע או את היד. על כן ביצע האב בדיקה שנייה שבמסגרתה נחקר בשאלות מדויקות יותר, ובבדיקה זו יצא דובר אמת.
חברת הביטוח טענה שהיו סיבות נוספות לדחיית תביעת הפיצויים מלבד בדיקת הפוליגרף
מצדו השני של המתרס, טענה חברת הביטוח כי מלבד תוצאות בדיקת הפוליגרף הראשונה, יש עוד בעיות בתיק, למשל העובדה שהאב לא פנה מיד לחברת הביטוח לדווח על תאונת הדרכים. באשר לבדיקה עצמה, נטען כי הייתה אובייקטיבית וכי השאלות שהאב נשאל במהלכה היו מקובלות. זאת בניגוד לבדיקת הפוליגרף השנייה שהתבצעה על ידי האב באופן פרטי ומוטה לטובתו.
האם ניתן להסתמך רק על תוצאות בדיקת פוליגרף כדי לדחות תביעה לפיצויים עקב תאונת דרכים?
בתחילת דבריו הזכיר השופט כי בדיקת פוליגרף אינה מהווה הוכחה משפטית או ראיה קבילה, ובית המשפט יפסוק לפי נתונים עובדתיים ולא לפי תוצאות הבדיקה. עם זאת, כאשר שני הצדדים מסכימים לקבל על עצמם את תוצאות הבדיקה, בית המשפט יתייחס לכך. אך גם במקרה זה, מבלי להתחייב לכבד את תוצאות הבדיקה, בדיוק כפי שיקרה במצב שבו הצדדים יחליטו לקבוע את התוצאה באמצעות הטלת מטבע או פנייה למגדת עתידות.
במקרה זה, התביעה לא טענה כי בדיקת הפוליגרף אינה אמינה אלא כי השאלות שעליהן ענה האב במהלך הבדיקה לא היו מנוסחות בצורה ברורה. מסיבה זו התקבלה תוצאה שגויה שהראתה כי האב דובר שקר, ולכן הוא לא הסכים כי תהווה ראיה קבילה במסגרת המשפט.
נוסף על כך, מדובר כאן בנזקי גוף שנגרמו לנערה צעירה, הזכיר השופט, ולכן יש לנהוג בזהירות מרבית בכל הנוגע לוויתור על זכויותיה.
אמנם בדיקת הפוליגרף היא סלע המחלוקת במקרה הזה, אך לא מדובר בראיה היחידה, בייחוד כאשר יש בדיקה נוספת אשר סותרת את ממצאיה.
הן עדותה של הקטינה והן העדויות שמסרו הוריה נמצאו אמינות ונכונות בעיני השופט, והוא החליט לקבל את גרסתם, גם אם לא דייקו כאשר דיווחו על התאונה לחברת הביטוח. מסיבה זו החליט כי קרות התאונה והקשר הסיבתי לנזק שנגרם לילדה הוכחו ברמה הנדרשת למשפט אזרחי, וקיבל את התביעה.
יש לך שאלה?
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
באשר לראשי הנזק שבגינם נפסק הפיצוי, קבע השופט כי התובעת זכאית לסכום של 1,500 שקלים עבור העזרה שהזדקקה לה, 2,000 שקלים עבור נסיעות והוצאות רפואיות שונות, וכן 17,250 שקלים עבור כאב וסבל ונזק לא ממוני. נוסף על כך חויבה חברת הביטוח לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של כ-3,000 שקלים.
ת"א 62958-03-17
עודכן ב: 07/05/2018