סירוב לבדיקת ינשוף בשל אסטמה: נהגת שהואשמה בנהיגה בשכרות זוכתה - המשטרה לא הוכיחה כי סירבה לבדיקה

כתב אישום המייחס לנהגת עבירה של נהיגה בשכרות הוגש לבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו, בטענה שהנהגת סירבה לבצע בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף. על פי פקודת התעבורה, ישנן השלכות חמורות לסירוב לעבור בדיקת שכרות - בית המשפט מוסמך להרשיע נהג אשר מסרב לבצע בדיקת נשיפה, בדיקת שתן או בדיקת דם לפי דרישת המשטרה, כמי שנהג בשכרות. במקרה של הרשעה בעבירת שכרות, רישיון הנהיגה עלול להישלל לפרק זמן ממושך של 24 חודשים.

עם זאת, במקרה זה הנהגת כפרה בכך שלא הסכימה לבצע את הנהיגה, וטענה כי ניסתה לנשוף למכשיר הינשוף אולם לא הצליחה משום שהיא סובלת מאסתמה. בחינת העדויות והמסמכים הביאו את השופט למסקנה כי סירובה של הנהגת לא הוכח על ידי התביעה.

כמו כן קבע השופט כי לא ניתן להרשיעה בנהיגה בהשפעת משקאות אלכוהוליים או בנהיגה בשכרות על סמך מבחן המאפיינים שביצעה, ולמרות העובדה כי הודתה ששתתה בירה לפני שעלתה על הכביש. בנסיבות אלה הוחלט לזכות אותה מחמת הספק.

מהי הסיבה שבגינה קבעה המשטרה כי הנהגת סירבה להיבדק במכשיר הינשוף?

עד התביעה המרכזי במשפט היה השוטר שביצע לנהגת את בדיקת המאפיינים, בדיקת הנשיפון ובדיקת הינשוף. על פי המסמך שערך השוטר בעקבות הבדיקות, יוחסה לנהגת אי הסכמה לעבור את בדיקת הנשיפה.

השוטר העיד כי למעשה אינו זוכר את פרטי המקרה הספציפי, ועדותו מסתמכת על הדברים שכתב במסמכיו. ואולם, אמנם הנסיבות שבהן בוצעו הבדיקות נרשמו, אך ללא כל התייחסות ספציפית במסמך זה או בכל מסמך אחר לסיבות שבגינן קבע כי הנהגת סירבה לבצע את הבדיקה.

בשלב זה ציין השופט כי רק לאור העובדה שאין ראיה ספציפית כי הנהגת סירבה באופן מילולי ומפורש או באופן התנהגותי לערוך את הבדיקה, ניתן לסיים את הדיון ולזכות את הנהגת. על פי המסמכים שנערכו על ידי השוטר, הוא הסיק כי היא מסרבת להיבדק על סמך התנהגותה. אך לא ניתנה כל הוכחה להתנהגות ספציפית שיכולה הייתה לרמוז על סירוב מצדה של הנהגת.

האם ניתן להסיק מכך שלא התקבלה תוצאה במכשיר הנשיפה כי הנהגת לא הסכימה לבצע את הבדיקה?

אף על פי שלא צוינה עילה ספציפית שבעקבותיה הסיק השוטר כי הנהגת מסרבת לבצע את בדיקת הנשיפה, הוא ציין בעדותו שתי סיבות לכך שבכל זאת ייחס לה סירוב לביצוע הבדיקה: ניתוח שני פלטי הנשיפה שביצעה, והעובדה שלא היה ברשותה משאף.

לטענתו, אם אכן מחלת האסתמה הייתה הסיבה לכך שבדיקת הנשיפה נכשלה, אזי ניתן היה לצפות כי בבדיקה השנייה יתקבל נפח אוויר קטן יותר מהבדיקה הראשונה, אולם במקרה זה היא נשפה נפח אוויר זהה לבדיקה הראשונה אך בזמן קצר יותר. כמו כן טען כי לא הוכח שהיא סובלת ממחלת האסתמה, היות שלא נשאה עמה באותו מועד משאף.

בית המשפט: כיצד ניתן לטעון כי התנהגותה של הנהגת היא הסיבה העיקרית לכך שיוחס לה סירוב להיבדק, מבלי שצוינה התנהגות או סיבה ספציפית שיכולה לרמוז על סירוב?

ואולם, לטעמו של השופט, שתי הסיבות שציין השוטר אינן יכולות להצדיק את העבודה שהנהגת הואשמה בעבירת שכרות בשל סירובה להיבדק. בעדותו ציין כי ייתכן שהיה מורה לנהגת לבצע בדיקת דם אם היה תחת הרושם כי היא סובלת מאסתמה, אולם בתשובה אחרת אמר כי הסיבה העיקרית לכך שהסיק כי הנהגת מסרבת להיבדק היא התנהגותה - אך מבלי לספק כל סיבה ספציפית לטענתו.

לטעמו של השופט, מדובר בטענה מופרכת, ולא ברור כיצד העד נותן משקל מכריע לתוצאות שהתקבלו בבדיקת הנשיפה, אף על פי שאישר בעצמו כי מי שחולה באסתמה עלול להיכשל בבדיקת הנשיפה בשל מצבו הרפואי ולא בשל סירובו לבצע את הבדיקה, ויש לבצע לו בדיקת דם במקום בדיקת נשימה.

לא ניתן להסיק מהעובדה שלא התקבלה תוצאה מבדיקותיה של הנהגת כי היא לא הסכימה לעבור את בדיקת הנשיפה, קבע השופט. היא הוכיחה באמצעות אישור רפואי שהיא סובלת מאסתמה, וזו יכולה להיות הסיבה לתוצאה שהתקבלה.

יש לך שאלה?

פורום נהיגה בשכרות

העד בעצמו אישר כי הנהגת שיתפה פעולה כשהתבקשה לבצע את מבחן המאפיינים, אשר בו עמדה בהצלחה, והסכימה בכתב ידה לעבור את בדיקת הנשיפה. מנגד לא הוצגה כל ראיה אשר יכולה לקבוע שסירבה או לא שיתפה פעולה עם הבדיקות. בנסיבות אלה, זיכה השופטת את הנהגת מהעבירה שיוחסה לה, ולו מחמת הספק

תת"ע 8178-03-17