על פי עובדות התביעה, החל מינואר 2010, המנוח טופל בקופת חולים, עקב תלונות שונות בשל אנמיה וחוסר ברזל ועד לגילוי גוש אגרסיבי גדול בבדיקת CT בסוף 2010. בעקבות גילוי הממצא אושפז הצעיר בבית חולים שם אובחן כסובל מיואינג סרקומה גרורתית עם מעורבות של האגן, הריאות והעצמות.

 

בהמשך טופל במחלה בבית החולים, שם עבר טיפולי כימותרפיה, קרינה והשתלת מח עצם. במאי 2010 נצפתה הפוגה במחלה, אך הטיפול חודש בספטמבר 2011 עד לפטירתו בנובמבר 2011.

 

הוריו של המנוח טענו כי התרשלות קופת החולים קיבלה באה לידי ביטוי באי הפנייתו לרופא אורתופד, כאשר פנה לרופאת המשפחה עם תלונה בדבר כאבי גב, אי קבלת מידע קודם מנתוני התיק הרפואי, הפניה חסרה לבדיקת CT, סירוב קופת חולים לאשר את הבדיקה ואי מסירת הודעה כלל על אישורה המאוחר, דבר שאילץ את התובעים לבצעה באופן פרטי קודם לכן.

 

לטענת התובעים, בשל התנהלות רשלנית זו נגרם נזק ראייתי, הן משום העדר רישום נכון של הרשומה הרפואית בנוגע לנוכחות המנוח במרפאה והן בהעדר הפנייתו לבדיקת CT – דבר שהביא למצב של אי ידיעה בדבר גודלו של הגידול אצל המנוח כשלושה חודשים וחצי או בטרם אובחן. מידע זה לטענתם, יכול היה לתת אינדיקציה לא רק לתוחלת חייו אלא גם ליכולת הישרדותו, ולולא מידע זה אין בפני בית המשפט, מידע רלוונטי להפגת העמימות.

 

מנגד טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה, מכיוון שלא הוכח כי המנוח שהה במרפאה בחודש אוגוסט ולא הוכח כי התלונן בפני רופאת המשפחה על כאבים בתחום האורתופדי, מה גם שעל פי חוות דעת של מומחה אורתופדי, ביצוע הטיפול בתסמיני כאב גב על דרך בירור רדיולוגי יעשה רק לאחר ששה שבועות מאז התלונות.

 

עוד נטען כי גם עדותה של רופאת המשפחה, אשר טיפלה במנוח, מתיישבת עם קביעה זו ולא נמצאה קביעה הסותרת התנהגות סבירה זו. גם הדרישה על פיה רופא משפחה יחויב על כל תלונה בודדת לשלוח לרופא מומחה היא חסרת יסוד ואינה סבירה כשל עצמה. הוא הדין בטענה לאי סבירות התנהלות רופאת המשפחה בנוהל "אל תור" במתן מרשמים ללא נוכחות המטופל, הראויה להידחות.

 

ההורים זכאים לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרמו עקב מחדלי האורתופד

 

המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלת תקופת האיחור באבחון. לגרסת התובעים האיחור נעוץ בשלושה חודשים למן מועד התלונה הראשונה בדבר כאבי גב ועד לגילוי הגוש הממאיר, ואילו הנתבעת טענה כי המנוח כלל לא נכח בחודש אוגוסט 2010 במרפאה ולא התלונן בפני רופאת המשפחה על כאב אורתופדי כלשהו, לכן מדובר בששה שבועות בלבד מאז התלונה הראשונה ועד למועד האבחון של מחלת הסרטן, שהוא זמן סביר לאבחנה.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, חוות דעת של מומחים מטעמם ועיון בראיות השונות, השתכנע בית המשפט כי מחלת הסרטן שהתגלתה אצל המנוח לא הייתה קשורה סיבתית לאיחור באישור ביצוע בדיקת CT והפניית המנוח לביצועה, ואף לולא האיחור באבחון לא הייתה משתנה התוצאה המצערת, שהרי המנוח חלה בסרטן אלים ללא קשר למחדלי הנתבעת.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית אונקולוגיה | סרטן

 

עם זאת, לאור נסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לקבל פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, גם אם לא הוכחה התרשלות או לא הוכח קשר סיבתי, על כן חייב את הנתבעת לפצות את ההורים בסך של 70,000 שקלים, בגין כאב וסבל שנגרמו כתוצאה מהתעלמות ומחדל האורתופד לפעול לאישור הבדיקה שהוא הורה עליה בעצמו, זאת בצירוף הוצאות אגרה, שכר מומחה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 12,285 שקלים.

 

ת"א 31991-07-14