.jpg)
חוק איסור לשון הרע אוסר על אמירות וביטויים פוגעניים אשר נאמרים בפומבי ועלולים לפגוע בשמו הטוב של אדם, בפרטיותו ובפרנסתו, כתוצאה מהפרסום השלילי שנאמר עליו. לאור אופייה המיוחד של עבודה במערכת החינוך, הכרוכה בהתנהלות מול ילדים והוריהם מצד אחד ומול ההנהלה ומשרד החינוך מצד שני, אלפי מורים ועובדי הוראה בישראל חשופים לאמירות פוגעניות, אלימות מילולית, הוצאת דיבה ופגיעה בשמם הטוב.
מה נחשב ללשון הרע ומתי ניתן לתבוע פיצויים?
החוק מפרט מה נחשב ללשון הרע: מדובר בכל אמירה או התבטאות שמבזה או משפילה את האדם אשר הדברים נאמרו עליו, אם בפניו ואם שלא בפניו, כל דבר שעלול לפגוע בפרנסתו, וכן אמירות הנוגעות למוצאו, העדפותיו המקצועיות, גילו, מוגבלויות שמהן הוא סובל, לתכונות אופי שליליות ולכל תכונה אחרת, שנאמרות במטרה לפגוע או לבזות.
בכל מקרה שבו נאמרה התבטאות פוגענית בפומבי ניתן להגיש תביעה לפיצויים בגין לשון הרע והוצאת דיבה, כאשר בית המשפט יבחן האם אכן מדובר בלשון הרע גם בעיניים אובייקטיביות ועל פי נסיבות המקרה. מכל מקום, כדי שהדברים ייחשבו ללשון הרע, עליהם להיאמר או להישמע בפניהם ובאוזניהם של אנשים אחרים, ולא רק בפניו של האדם אשר אליו כוונו הדברים.
ואולם, לא בכל מקרה מדובר באמירת לשון הרע אשר תזכה בפיצויים, גם אם ההתבטאות עונה על ההגדרות שבחוק. זאת למשל במקרים שבהם מדובר בפרסום מותר משום שהוא מבוסס על עובדות אמיתיות.
מורה שתבעה את משרד החינוך ומנהלת בית הספר על לשון הרע - תקבל פיצויים בסך של 40 אלף שקלים
בתביעה שהוגשה לאחרונה על ידי מורה באולפנה דתית כנגד מנהלת בית הספר ומשרד החינוך, קבע בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כי לא ניתן לקבל את תביעת לשון הרע שהגישה כנגד המנהלת משום שלא פירטה את נסיבות המקרה שבו לטענתה המנהלת הוציאה את דיבתה כפי שדורש החוק.
עם זאת, בית הדין חייב את משרד החינוך לפצות אותה בסכום של 40 אלף שקלים עקב התנהלות בחוסר תום לב וגרימת עוגמת נפש. זאת מכיוון שהמורה זומנה לשימוע וקיבלה מכתב נזיפה מבלי שעובדות המקרה התבררו באופן תקין.
במסגרת התביעה טענה המורה כי סבלה מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד המנהלת, אשר נכנסה לתפקידה כארבע שנים לפני כן. היא זומנה להליך משמעתי אחרי שהמנהלת טענה כי במהלך ויכוח ביניהן, המורה זרקה עליה קלסר, דבר שלא היה ולא נברא, ואף התלונה שהגישה המנהלת במשטרה נסגרה זמן קצר לאחר מכן. כמו כן טענה כי תלונת השווא במשטרה וההתנכלויות שלא פסקו נועדו להשחיר את שמה ולכן היא זכאית לפיצויים בגין לשון הרע.
במשרד החינוך נטען כי הליך השימוע נעשה כדין ולפי הנהלים בשל החקירה הפלילית שנפתחה כנגד המורה, ואילו המנהלת טענה שהתנהגה כלפיה במקצועיות. היא פירטה את המריבה שפרצה ביניהן מנקודת מבטה, שלפיה חשה מאוימת כאשר המורה התפרצה לחדרה, איימה עליה וזרקה עליה קלסר.
חוק איסור לשון הרע קובע כי הגשת תלונה במשטרה בתום לב אינה מצדיקה פיצויים בגין לשון הרע, גם אם הוחלט לבסוף שלא אירעה עבירה. בסיטואציה שבה גם אם הקלסר לא נזרק הוא הוטח על השולחן בזעם, לא ניתן לשלול את האפשרות שהמנהלת חשה מאוימת, ולכן בית הדין קבע כי תלונתה במשטרה לא היוותה לשון הרע.
יש לך שאלה?
עם זאת, בית הדין מצא פגמים בהתנהלות משרד החינוך בהליך השימוע ובמכתב הנזיפה שהוציא, משום שלא זומנו עדים למריבה שפרצה בין המנהלת והמורה, החומר מהאירוע לא נבחן כיאות וכן לא ניתנה למורה להשמיע את תגובתה על התלונות שהושמעו על תפקודה. על כן נקבע שתקבל פיצויים בסכום של 40 אלף שקלים בגין עוגמת נפש והתנהלות בחוסר תום לב.
