ניתוח לקיצור קיבה הוא הליך פולשני, אשר נועד לסייע למטופלים הנמצאים בסכנת חיים בשל משקל יתר, לאחר שניסיונותיהם להוריד במשקל לא עלו יפה. שני הסוגים העיקריים של ההליך הם הקטנת הקיבה באמצעות סיכות או טבעת, או קיצור על ידי תפירת ברום הקיבה תוך הותרת חלק קטן בלבד בפעילות, כמו כן, ניתן לבצע ניתוחי קיבה לפרוסקופיים ללא פתיחת הבטן.
רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהלות המנתח בזמן אמת, בשל סטייה מחובת הזהירות המוטלת עליו ואי נקיטת הליכים סטנדרטים, רשלנות במתן הסכמה מדעת לביצוע ההליך, רשלנות בהרדמה, רשלנות עקב סיבוכים בלתי צפויים במהלך הניתוח ולאחריו ועוד.
הסיבוכים הנפוצים ביותר בניתוח לקיצור קיבה מתרחשים דווקא בטווח הקצר כמו חסימת מעי או אולקוס. אולם עלולים להיווצר סיבוכים חמורים יותר אשר יכולים לגרום לנזק בלתי הפיך ולנכות צמיתה. עם זאת לא כל סיבוך במהלך הניתוח עולה כדי רשלנות רפואית וכדי לבסס תביעת רשלנות רפואית יש להוכיח כי התקיימו יסודות עוולת הרשלנות וקשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל להתנהלות המנתח.
היסודות של עוולת הרשלנות הם: קיומה של חובת זהירות של הנתבע כלפי התובע, הפרת חובת הזהירות, גרימת נזק בגין ההפרה וקיומו של קשר סיבתי בין התנהגות הרופא וההתרשלות לנזק שנגרם למטופל. את קיומם של ארבעת היסודות יש להוכיח בפני בית המשפט באמצעות הרשומה הרפואית, חוות דעת של מומחים רפואיים ועורך דין המומחה בתחום דיני נזיקין.
ניתוח רשלני הוביל לכריתת חלק ניכר מהקיבה
אישה בשנות החמישים לחייה סבלה מעודף משקל ועברה בהמלצת הרופאים ניתוח לקיצור קיבה. לאחר חודשים ספורים התעוררו סיבוכים אשר גרמו לפגיעה חמורה בריריות הקיבה והיא נאלצה לעבור ניתוח נוסף לכריתת שני שליש מקיבתה, ובסופו של דבר נותרה עם נכות של 44% לצמיתות.
בית משפט השלום בתל אביב יפו קבע לאחרונה כי הרופא המנתח התרשל מאחר שלא ביצע בדיקת גסטרוסקופיה לפני הניתוח למרות החשש לנזק פנימי לקיבה, על כן חייב אותו לפצות את התובעת בסך של 820,000 שקלים.
על פי עובדות התביעה, בסוף שנת 2005, עברה התובעת, ילידת 1953, ניתוח לקיצור קיבה באמצעות הנחת אבנט שבדי סביב קיבתה. לאחר כתשעה חודשים ממועד הניתוח, פנתה התובעת לחדר מיון בשל הקאות וחוסר יכולת לאכול. מצילום הבטן עלה חשד לגלישת חלק מהקיבה אל מעבר לאבנט עם שינוי בעמדתו.
בהמשך היא התקבלה לאשפוז עם אבחנה של גלישת קיבה, שאושרה בצילום ובשיקוף, ונותחה בגישה לפרוסקופית, שם נצפתה גלישה של החלק העליון של הקיבה אל מעבר לשולי האבנט. לאחר הניתוח הקיבה חזרה לצבע תקין וללא סימני סבל, אולם לאחר כחודש ימים היא הגיעה שוב לבית החולים במצב מסכן חיים.
התובעת נשלחה מיד לחדר ניתוח, שם נצפה אזור נמקי באזור נקב מכוסה חלקית ברקמה וכיב מדמם ומנוקב, וכשני שלישים מהקיבה נכרתו והאבנט הוצא. בנסיבות אלו הוגשה תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד הרופא המנתח.
התובעת כמעט איבדה את חייה בעקבות רשלנות המנתח
התובעת טענה כי בעקבות התנהלות המנתח היא כמעט איבדה את חייה ואף הוא לא טרח כלל להגיע לניתוח השני. הרופאים שביצעו את הניתוח בהצלחה הצילו את חייה ונאלצו לכרות את מרבית קיבתה בשל רשלנותו.
התובעת הוסיפה וציינה כי אם המנתח היה עורך את הבדיקות הנדרשות והנחוצות לא היה סיבוך וניתן היה למנוע את הדימום בקיבה, אולם הוא לא שיחרר את הטבעת ולא ביצע בדיקת גסטרוסקופיה. מנגד טען הנתבע כי התובעת קיבלה טיפול סביר ולתביעתה אין כל בסיס.
יש לך שאלה?
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים
לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבר בית המשפט כי הרופא התרשל בכך שלא דאג לבצע לפני הניתוח בדיקת גסטרוסקופיה אשר הייתה יכולה למנוע את הנזקים שנגרמו לה, מכיוון שניתן היה להבחין בלחץ שנוצר במקום הנחת הטבעת שגרם לפגיעה בריריות הקיבה. בסיכומו של דבר התביעה התקבלה ונפסק לטובת התובעת פיצויים בסך של 820,000 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 200,000 שקלים והוצאות בסך 25,000 שקלים.
ת"א 34686-09-11
.jpg)
.jpg)
