ערעור על החלטת הממונה לחוק עבודת נשים: כיצד ומתי ניתן להגיש ערעור?

החקיקה בתחום דיני העבודה מתייחסת לנושאים שונים לאורך תקופת יחסי העבודה בין העובד למעביד. החקיקה מתייחסת בין היתר לשכר עבודה, חופשה שנתית, זכויות סוציאליות ופיטורין. בנוסף לחקיקה החלה על כלל ציבור העובדים, ראה המחוקק לנכון לחוקק חוק מיוחד בנושא עבודת נשים.

הצורך בחוק נובע מכך שישנם אספקטים מסוימים הרלוונטיים רק לנשים, העשויים להשפיע על עבודתן, כמו היכולת להיכנס להריון. החוק קובע זכויות שונות לנשים עובדות, כגון הזכאות לחופשת לידה, הגבלות שונות על מעבידים כמו איסור פיטורין בנסיבות מסוימות וכן אפשרות לקביעת מגבלות שונות על עבודת נשים.

החלטות הממונה לחוק עבודת נשים

חוק עבודת נשים אוסר ומגביל פיטורי עובדות בתנאים מסוימים. החוק אוסר על פיטורי עובדים אלא בהיתר על ידי הממונה, כאשר עובדת בעלת ותק של חצי שנה לפחות נמצאת בהריון, וכן בתקופות מסוימות לאחר חופשת הלידה. הממונה רשאי להתיר פיטורים מסוג זה אם נוכח לדעת כי הפיטורים אינם קשורים להריון. לפיכך, מעביד אשר מעוניין לפטר עובדת בהריון חייב לבקש היתר לכך מאת הממונה על חוק עבודת נשים.

מיהו הממונה לחוק עבודת נשים?

סעיף 22 לחוק עבודת נשים מאפשר לשר העבודה להעביר סמכויותיו הנתונות לו לפי החוק לגורם אחר. כאמור, הממונה לחוק עבודת נשים רשאית להתיר למעבידים לפטר עובדת בהריון, אם השתכנעה כי הפיטורים אינן נובעים כתוצאה מהריונה של העובדת.

לפי הפסיקה, כאשר הממונה מגיע למסקנה כי הפיטורים קשורים להריון, אין לו שיקול דעת וחייב הוא לסרב לתת היתר לפיטורים. עם זאת, כאשר מגלה הממונה שאין קשר בין הפיטורים להריון, נתון לו שיקול דעת באם ליתן היתר לפיטורים באם לאו.

כיצד מערערים על החלטותיו של הממונה לחוק עבודת נשים?

סעיף 13ד לחוק עבודת נשים קובע כי מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת השר, ולצורך העניין החלטת הממונה לחוק עבודת נשים, רשאי להגיש ערעור על ההחלטה בפני בית הדין האזורי לענייני עבודה, תוך 45 יום מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו.

החלטת הממונה היא החלטה מנהלית, לכן מדגיש בית המשפט כי אין הוא מהווה ערכאת ערעור על החלטת הממונה, אלא בוחן הוא את ההחלטה באמצעות כללי המשפט המנהלי. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הממונה בשיקול דעתו שלו, אלא משתמש בכלי המשפט המנהלי כדי לבחון את סבירות ההחלטה.

יש לך שאלה?

פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון

החלטות הממונה לחוק עבודת נשים, ככל החלטה של רשות מנהלית, צריכות לעמוד בתנאים מסוימים. על החלטות הממונה להיות מנומקות וסבירות וכן להתבסס על ראיות ונתונים עובדתיים. לרשות המנהלית, במקרה זה הממונה לחוק עבודת נשים, נתון מתחם של סבירות, כל עוד החלטות הרשות מצויות במתחם הסבירות, בית המשפט לא יתערב בהחלטות אלה.

עם זאת כאשר החלטת הממונה נגועה באי סבירות קיצונית או נגועה בפגם היורד לשרשו של עניין – כגון אי בירור מספיק של העובדות בשטח ואי הסתמכות על נתונים ושיקולים רלוונטיים, חוסר תום לב, שיקולים זרים, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, אי מתן זכות טיעון, או אפליה פסולה – יתערב בית המשפט בהחלטת הממונה.