.jpg)
על פי מחקרים וסקרים שהתבצעו בשנים האחרונות בקרב הציבור הישראלי, מדובר בתופעה נפוצה מאוד: עשרות אלפי אזרחים ברחבי הארץ מעשנים קנאביס באופן קבוע, והשימוש העצמי בסמים קלים נעשה נפוץ יותר ויותר. כפי שהשימוש בסמים קלים שכיח, כך גם נפוץ מספר התיקים הפליליים והתביעות המוגשות לבתי המשפט בגין עבירות סמים קלים של אנשים נורמטיביים, חלקם הגדול ללא עבר פלילי, המואשמים בצריכת סמים לשימוש עצמי.
מה עונש הצפוי בגין צריכת סמים קלים? האם בתי המשפט מקלים עם נאשמים המואשמים בעבירות סמים קלים בניגוד לסמים קשים? באילו מקרים אפשר להימנע מהרשעה פלילית או מהגשת כתב אישום? ומה ההבדל מבחינת החוק בין צריכה עצמית לסחר?
האם יש הבדל בחוק בין סמים קלים לקשים?
החלוקה המקובלת של סמים לקלים וקשים מבוססת על מידת השפעתם והיקף ההתמכרות אליהם. סמים קשים כמו למשל הרואין או קוקאין משפיעים באופן עמוק על החוויה ועל הגוף האנושי, ויש להם השלכות ארוכות טווח על התודעה. הם אף ממכרים באופן קשה והרסני. לעומתם, סמים קלים אינם גורמים להתמכרות קשה ואין להם השלכות הרסניות לטווח ארוך.
חרף זאת, החוק בישראל אינו מבחין בין סוגי הסמים השונים, אלא מפרט אילו סמים נחשבים ל"סמים מסוכנים" שאינם מותרים לפי החוק. בעיני החוק, גם מריחואנה וגם הרואין הם סמים מסוכנים ואין ביניהם כל הבדל. המשמעות המשפטית היא שלא תינתן הקלה בעונש רק מהסיבה שהנאשם צרך סם המוגדר קל.
עם זאת, יכולות להיות נסיבות מקלות לעניין העונש, לדוגמה ניהול חיים נורמטיביים של הנאשם ומידת שיתוף הפעולה שלו או השתלבותו במסגרות טיפוליות אשר מוצעות לו במסגרת ההליך המשפטי. הלכה למעשה, אף על פי שאין הבדל מבחינה חוקית בין סמים קלים לקשים, הענישה בפועל עקב שימוש בסמים קלים היא קלה יותר.
כמו כן, יש הבחנה בחוק מבחינת כמות הסמים הנחשבת לצריכה עצמית, ולעניין זה השלכות מרחיקות על האישום הפלילי והענישה. החוק מפרט עבור כל סם מהי הכמות המקסימלית שניתן להחזיק מבלי שהדבר ייחשב החזקה למטרות מסחריות, ועל פיו כמות מריחואנה של עד 15 גרם עדיין נכנסת להגדרת הצריכה העצמית, בעוד החזקה של יותר מ-0.3 גרם של הרואין תיחשב כבר להחזקה לצרכים מסחריים.
ההבדל העיקרי מבחינת הענישה: צריכה עצמית או למטרות מסחריות
אמנם חל איסור מוחלט מבחינת החוק על שימוש בסמים, אך החוק ובתי המשפט מחמירים מאוד עם עבירות של החזקת סמים לצרכים מסחריים, לעומת החזקתם לשימוש לצריכה עצמית. כאשר מדובר על שימוש בסמים לצריכה עצמית, בתי המשפט נוטים להקל מבחינת העונש ופעמים רבות אף להימנע מהטלת מאסר בפועל. מלבד זאת, יש סיכוי טוב שכלל לא יוגש כתב אישום כנגד מי שנתפס עם כמות קטנה של סמים בפעם הראשונה, אלא הוא יישלח לדרכו עם אזהרה בלבד.
מטרתן של רשויות אכיפת החוק ורשויות המשפט היא לנקוט יד קשה ולהפעיל אמצעי ענישה מחמירים על אנשים שמוכרים או סוחרים בסמים, ומצד שני להקל בעונשם של אזרחים פרטיים שאינם משתמשים בסמים בקביעות או בכמויות גדולות, ומשתמשים בהם לצריכה עצמית בלבד.
יש לך שאלה?
ענישה בגין צריכה עצמית יכולה להסתיים בקנס בלבד ולהגיע עד לתקופת מאסר של שלוש שנים לכל היותר, בעוד סוחרי ומפיצי סמים יכולים להיענש בתקופות מאסר של עד 20 שנה או להיקנס בסכומים גבוהים.
.JPG)
