האמת תמיד "מכה גלים" ולשקר אין רגליים. על כך בסיפור הבא:


קשישה כבת 80 הגישה תביעה בבית משפט השלום ברמלה, כנד נהג מונית שירות והמבטחת של המונית, חברת הביטוח "שירביט", בטענה שעליהם לפצות אותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בעת שירדה מהמונית. לטענתה הנהג החל לנסוע לפני שהספיקה לרדת בבטחה מהרכב, ובכך גרם לה ליפול ארצה ולהיפצע. המבטחת ונהג המונית הציגו גרסה אחרת לנסיבות הנפילה וטענו כי כלל לא מדובר בתאונת דרכים, היות שהתובעת כבר ניתקה קשר עם המונית והספיקה ללכת מספר צעדים מהרגע שירדה מהמונית ועד שנפלה. לכן, לטענת שירביט, לא מדובר כלל ב"תאונת דרכים" אלא באירוע נפילה רגיל של אישה זקנה ברחוב והם כלל אינם אחראים לנזקי הגוף שנגרמו לה.


במשפט שהתנהל בעניין זה נשמעו עדותיהם של נהג המונית והנפגעת. כל אחד התבצר בעמדתו. הנפגעת סיפרה שנפלה תוך ירידה מהמונית, ונהג המונית סיפר שהזקנה נפלה ללא כל קשר למונית. למי להאמין? שתי הגרסאות היו סבירות ובפני השופטת, במקרה כזה ניצבת בעיה לא פשוטה. בסופו של דבר קיבלה השופטת דווקא את גרסת התובעת, וזאת על סמך ממצאים "נלווים" המכונים בשפה משפטית "סיוע".


גרסתה של התובעת התקבלה כאמור, ראשית עקב ההתרשמות מאמינות העדות. שנית עקב ראיות מסייעות כמו תוכנם של מסמכים שונים שנערכו מיידית באתר התאונה ולאחר מכן בבית החולים כמו דו"ח מד"א ותעודת חדר המיון אשר אישרו את גרסתה. כמו כן כשל נהג המונית בחקירתו הנגדית ניסה להעלים את העובדה שהוא עצמו הזמין משטרה ומד"א. ולאחר מכן לא ידע להסביר מדוע דווקא הוא היה זה שהזמין את רשויות ההצלה שרשמו את מספר המונית שלו דווקא כרכב הפוגע.


נהג המונית ניסה להתנער מאחריותו לתאונה, אך נאלץ לבסוף להודות שהוא עצמו התקשר למשטרה ולמד"א


אמנם גם בעדות התובעת נפלו סתירות. היא לא זכרה כיוונים, זוויות נפילתה, ונתונים טכניים אחרים. השופטת לא ייחסה משקל גדול לסתירות אלה וראתה בהן סתירות סמנטיות, ולא יותר מאשר ליקויי זיכרון טבעיים. זאת, לעומת סממני אמת רבים שתמכו בעדות התובעת, כמו מהימנות העדות, וראיות נלוות נוספות שנערכו באתר התאונה ממש, או מיידית לאחריה, שאין כל אפשרות להסבירם, אלמלא אמת היו.


בסופו של דבר, התרשמה השופטת כי הנהג מנסה להתנער מאחריותו לתאונה, ולהרחיק את מעורבותו בנסיבותיה. גרסתו נמצאה לא מהימנה היות שנמצאו בה סתירות מרובות, הוא לא זכר אם הזמין אמבולנס או האם חתם על תצהיר למשטרה, עד שלבסוף במהלך החקירה הנגדית נאלץ להודות כי התקשר למשטרה, ובכך למעשה הודה שהיה מעורב בתאונה.


מסקנתה הסופית של השופטת הייתה כי היא נותנת אמון מלא בגרסת התובעת ופשוט לא מאמינה לגרסת נהג המונית.


השופטת חייבה את שירביט לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של כ-450,000 ש"ח בנוסף לשכר עורך דין והוצאות.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים


חישוב הפיצויים התבסס על גילה של התובעת, ועל אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לה בעקבות חבלת הראש ועמוד השדרה הצווארי - כ-19%, לאחר שהתברר כי פציעתה בתאונה הובילה להחמרה במצבה הרפואי, לאובדן שיווי משקל ולנפילות חוזרות ונשנות. כמו כן נקבעה נכותה התפקודית על 30%.


לסיכום: שתי גרסאות סותרות והגיוניות כשלעצמן, שרק "גלי האמת" עזרו לגלות את הנכונה מביניהן.

 

לדברי עו"ד א. פרויליך ממשרד "פרויליך-פרחי", אשר ייצג את התובעת בהליך המשפטי ת"א 12252-11-09, "האימרה הספרותית "לשקר אין רגליים" מוכיחה את עצמה בהרבה מקרים בבתי המשפט, במיוחד כאשר יש ראיות מיידיות המצביעות על עובדה מסויימת. עצתי היא: כל מעורבי תאונות או ארוע שעשוי לגרור הליך משפטי טוב יעשו אם ייצרו את אותם "גלים" שיעזרו, לאחר מכן, להוכיח את האמת. רישומים אותנטיים מידיים ע"י עדים, או רישומים מידיים של רשויות הצלה או גורמי רפואה, עוזרים מאוד. כך גם צילומים באתר התאונה, לקיחת פירטי עדים, וכן זכירת פרטים טכניים רבים ככל האפשר שיוכיחו לאחר מכן את אותנטיות הארוע.


יש לזכור: המשפט מתנהל במרבית המקרים שנים לאחר הארוע. לקראת ניהול התיק קשה מאוד להתחיל "לאסוף" ראיות. ראיות שלא קיימות ושנוצרו בזמן הארוע או בסמוך לארוע כבר לא ניתנות להשגה. לעיתים קרובות גורל המשפט כולו תלוי בראיות חשובות כאלו. עורך הדין הטוב ביותר אינו יכול "לייצר" ראיות שאינן קיימות, וארוע שאין לא "סיוע" ראייתי ממקור חיצוני לא יכול להיות מוכח בבית המשפט".