חוק פיצויי פיטורים קובע את זכות העובד לקבל פיצויים לאחר פיטורים, ובמקרים מסוימים אף בעת התפטרות. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר לעובד ולמעביד להסכים להסדר מראש, בנוגע לפיצויי הפיטורים, הפועל לטובת שני הצדדים.
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי הפרשות שהפריש המעביד לקופת תגמולים או לקרן פנסיה לא יבואו במקום פיצויי פיטורים, אלא אם הוסכם על כך בהסכם קיבוצי או אם קיים אישור של שר העבודה, או שר התעשייה והמסחר. בדרך זו החוק יוצר אפשרות למעביד להפריש תשלומים אשר יהוו בעתיד את פיצויי הפיטורים.
אישור השר משנת 1998
אישור שר העבודה משנת 1998 מתנה את ההפרשות לקופת תגמולים או לקרן פנסיה כתחליף לפיצויי פיטורים בשלושה תנאים: הסכמת העובד לכך הבאה לידי ביטוי בחתימה בחוזה, חתימת ויתור של המעסיק על הכספים שהופרשו ושאחוז ההפרשות החודשיות לא יפחת ממה שנקבע באותו אישור. לשם כך יש לערוך את ההסכם בכתב בתקופה של עד שלושה חודשים מתחילת הפרשת התשלומים.
מהו היתרון למעסיק בהפרשת תשלומים לפיצויי פיטורים מראש?
לפי חוק פיצויי פיטורים, מחושבים הפיצויים באופן הבא: המשכורת האחרונה של העובד, כפול מספר שנות העבודה. כך, עובד אשר עבד 10 שנים, אשר משכורתו ההתחלתית הייתה 5,000 שקלים, ובשנת הפיטורים הייתה משכורתו 10,000 שקלים - פיצויי הפיטורים יחושבו לפי המשכורת האחרונה וכך יעמדו על 100,000 שקלים.
אם הוסכם מראש כי פיצויי הפיטורים יהיו הסכום שנצבר בקופה באמצעות הפרשות חודשיות של המעביד- יהיה הסכום נמוך יותר, שכן ההפרשות הן לפי אחוז מהשכר מדי חודש.
כך, אם לדוגמה בחמש השנים הראשונות לעבודה היה השכר 5,000 שקלים, ובחמש השנים האחרונות לעבודה היה השכר 10,000 שקלים - הפיצויים שיצטברו בקופה יהיו 75,000 שקלים בלבד: 5,000 שקלים שהופרשו מדי שנה במשך חמש שנים ועוד 10,000 שקלים שהופרשו מדי שנה במשך חמש שנים. נוצר פער של 25,000 שקלים.
ההבדל בין פיצויי פיטורים רגילים לבין פיצויי פיטורים מתוך הפרשות חודשיות נקרא חוב ותק. על כן, כאשר צפוי ששכר העבודה יעלה באופן משמעותי במהלך השנים, כדאי למעביד לפעול לפי סעיף 14.
מהו היתרון לעובד בהפרשת תשלומים לפיצויי פיטורים מראש?
אישור שר העבודה משנת 1998 מתנה את ההפרשות לקופת תגמולים או קרן פנסיה כתחליף לפיצויי פיטורים בשלושה תנאים. אחד התנאים הוא שהמעביד חתם על ויתור להחזר הכספים שהופרשו. לפיכך, כספים אלה יישארו בידי העובד לא רק במקרה של פיטורים, או התפטרות בדין מפוטר, אלא בכל מקרה של עזיבת מקום העבודה.
גם כאשר המעביד אינו חותם על ויתור שכזה, הכספים יישארו אצל העובד שכן רואים בעצם הפעולה לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים כוויתור על הכספים שהופרשו לקופה. בנוסף, צו ההרחבה משנת 2008 קובע כי ההפרשות לפי סעיף 14 אינן ניתנות להחזרה וכך למעשה ביטל את הדרישה לויתור מפורש בכתב של המעביד על כספי ההפרשות לקופה, למעט חריגים.
מהם שיעורי ההפרשות לקופה עבור פיצויי פיטורים?
הפרשה שאמורה לחסות 100% מפיצויי הפיטורים היא הפרשה של 8.33% מהשכר החודשי, כאשר מדובר בביטוח מנהלים, ההפרשה היא לרוב בשיעור של 8.33% כאמור, אולם כאשר מדובר בהפקדות בקרנות פנסיה וקופות תגמולים ההפרשה הנהוגה היא 6% בלבד.
במצב כזה, במקרה שהעובד מפוטר, על המעביד להשלים את ההפרש בין 6% ל-8.33%. המשמעות היא שעל המעביד לשלם לעובד, מעבר לכספים המצויים בקופת התגמולים, 2.33% מהשכר כפול מספר שנות העבודה. במצב זה, 2.33% מחושבים לפי השכר האחרון, לכן כדאי למעביד להפריש את אותם 2.33% בקופה נפרדת לאורך כל תקופת העבודה, ולא לשלם את ההפרש בעת הפיטורים.
יש לך שאלה?
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר לצדדים בהסכם העבודה להתנות באופן מסוים על החוק ולשנות במעט את הזכויות שבו. מדובר בביטוי לערך חופש החוזים. בדרך כלל, חופש החוזים בתחום דיני העבודה הוא ערך מוגבל מאד, עקב הרצון להגן על העובד- הצד החלש ביחסים החוזיים עם המעביד.
סעיף 14 מאפשר למעשה לשנות את הזכות לפיצויי פיטורים. כאשר יש איזון בין העובד למעביד. במידה ועובד משער שלא יפוטר ועזיבתו את מקום העבודה תתקיים אך ורק ביוזמתו, כדאי לו לחתום על הסדר לפי סעיף 14. גם למעביד אשר יודע ששכר העובד יעלה עם הזמן, כדאי לחתום על הסדר שכזה, שכן במצב זה נחסך ממנו תשלום חוב ותק פיצויים.