נהג שהורשע בנהיגה רשלנית שהובילה למותם של שני אנשים ובאי שמירת רווח, והוטלו עליו שישה חודשי עבודות שירות, פסילה למשך שמונה שנים ועמידה בצו מבחן לתקופה של שנה, ערער על פסק הדין שבו הורשע. ביום ה' ערעורו התקבל בבית המשפט המחוזי בחיפה בדעת רוב, הרשעתו בוטלה והוא זוכה מהאישומים שיוחסו לו.


לפני כשלוש שנים נהג המערער, אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי בשנות ה-50 לחייו, בנתיב השמאלי בכביש 6. לתוך הנתיב נכנס רכב שבו נסעו גבר ואשתו, אשר האטו את מהירות הנסיעה וביצעו פנייה קלה לכיוון מעבר השמור לרכב ביטחון כדי לבצע פניית פרסה. אז פגע המערער בחלק האחורי של רכבם עם חזיתו, וכתוצאה מההתנגשות החלו שני הרכבים להסתחרר, כאשר רכבם של השניים פגע במעקה הבטיחות ונהדף ימינה, בעוד רכבו של המערער פגע ברכב נוסף שנסע בנתיב הימני.


האם הנהג נרדם על ההגה? לא הובאו ראיות חותכות בעניין


התאונה גרמה למותה המיידי של האישה, ובעלה הובהל לבית חולים ונפטר שם זמן מה לאחר מכן. המערער נפצע אף הוא בעצם החזה ובעין ימין, ושוחרר מבית החולים כחודשיים לאחר התאונה הקטלנית.


בכתב האישום נגדו נטען כי לא שם לב לדרך ולא הבחין בזמן ברכב לפניו שהחל להאט, ובכך שרשלנותו גרמה למותם של המנוחים. בית משפט השלום הרשיע אותו לאחר שהתרשם מדבריו במשטרה ובחדר המיון כי אינו זוכר מה קרה, שהוא נרדם במהלך הנסיעה ולכן גרם לתאונה. זה ההסבר היחיד לכך שהגיע במהירות גבוהה לרכב שבו נהג המנוח, קבע בית המשפט, אשר הגדיר את רשלנותו של המנוח כרשלנות יוצאת דופן וחריגה.


בערעורו הפנה הנהג את תשומת הלב לכך שהתנגש ברכב שבו נהג המנוח בזמן שפנה שמאלה בצורה מפתיעה לכיוון מעבר חירום תוך שלא ציית לתמרורים, לא אותת ולא הפעיל אורות. הוא לא יכול היה להבחין בו בזמן, ולא נשאר לו זמן להגיב לרכב שפתאום נכנס לנתיב שבו נסע כדי לנסות ולמנוע את ההתנגשות. רשלנותו החמורה של המנוח, טען, מחייבת לזכותו לפחות מחמת הספק. כמו כן טען שאי אפשר לקבוע כי נרדם על ההגה רק מכיוון שאינו זוכר את פרטי התאונה.


לא ניתן לבסס את רשלונותו של הנהג הפוגע מעבר לספק סביר, כך קבעו שני שופטים מתוך הרכב של שלושה אשר דן בערעור. לא קיימים כמעט נתונים אשר הכרחיים כדי לקבוע אם היה באפשרותו למנוע את ההתנגשות או לא, וסיבה זו מספיקה כדי שאשמתו לא תוכח מעבר לספק סביר כך שיורשע במעשים.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום מהירות מופרזת | תאונות קטלניות ותאונות פגע וברח


לא קיימים ממצאים עובדתיים של ממש בכל הקשור לאופן התנהגותו של המערער על הכביש, למשל, מהירות נסיעתו לא נבדקה, כמו גם מהירות הנסיעה של הרכב שנפגע. החוסר בנתונים כה חיוניים, הוביל את השופטים למסקנה כי אשמתו לא הוכחה דיה, או אם נרדם על ההגה או לא. לפיכך, הערעור התקבל בדעת רוב והמערער זוכה מאשמה.


עפ"ת 16948-11-15