אשה שהגיעה לפיצרייה חדשה של קרוב משפחתה באשדוד, הוזמנה לעלות לקומת הגלריה באמצעות מתקן הרמה. בעת העלייה הכבל התנתק והמעלון צנח עמה ארצה. כתוצאה מכך נגרם לה נזק נפשי ופיזי. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו חייב בשבוע שעבר (יום א') את בעלי העסק, מתקין המעלון ועיריית אשדוד לפצות את התובעת בסך של 1.6 שקלים.

 

בסוף חודש אוגוסט 2006, התובעת, ילידת שנת 1967, אם לשני ילדים קטנים, הגיעה לבית העסק החדש של אחיינה באשדוד בשעת לילה מאוחרת. במהלך הביקור היא הוזמנה לראות את קומת הגלריה, ועלתה אליה באמצעות כלוב מתכת המחובר לתקרה בכבל. כאשר הגיע המעלון אל הגלריה, הכבל לפתע התנתק והמתקן צנח אל רצפת הקומה הראשונה כשהתובעת בתוכו.

 

התובעת הועברה ממקום האירוע לבית חולים, ולמחרת עברה ניתוח ושוחררה לביתה כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים ושתי רגליה נתונות בגבס. בהמשך עברה שני ניתוחים נוספים וטיפולי פיזיותרפיה ובמשך כשנתיים התהלכה בעזרת קביים. כיום היא מתקשה בהליכה ובעמידה, וסובלת מנכות פסיכיאטרית עקב חרדות וזיכרונות שפוקדים אותה בשל התאונה.

 

התובעת טענה כי התאונה אירעה עקב רשלנותו של בעל העסק, מכיוון שהתיר שימוש במעלון המיועד להעלאת משאות להסעת בני אדם ולא הזהיר אותה מפני הסיכון בשימוש בו, טרם בדק את תקינותו, ואף בעקבות חקירה לאחר האירוע, המעלון הוצא מכלל שימוש לצמיתות על ידי מפקחי אגף הפיקוח על העבודה.

 

בעל העסק טען כי רכש את המקום כשלושה שבועות לפני שאירעה התאונה ובמהלך תקופה זו העסק היה בהרצה. הנתבע טען כי הוא לא ביצע כל שינויים מבניים במקום, והפנה את האחריות כלפי בעל העסק הקודם, בטענה כי בעת המכירה מסר לו שהמעלון מיועד להעלאת והורדת בני אדם ומשאות לקומת הגלריה, בהיעדר מדרגות בעסק.

 

מתקן ההרמה מיועד להעלאת משאות בלבד

 

בעל העסק הקודם הודה כי הזמין את מתקן ההרמה ודאג להתקנתו בבית העסק, אולם טען כי המתקן מיועד להעלאת חומרי גלם בלבד, ואף ציין זאת בעת המכירה ומסר לתובע כי עליית אנשים לגלריה מתבצעת באמצעות סולם. לפיכך טען להיעדר עילת תביעה נגדו, מכיוון שבמועד התאונה לא היה בעליו של העסק.

 

המסגר שהתקין את המעלון נפטר אחרי התאונה, ואשתו טענה כי הוא לא רכש את הכננת ששימשה את מתקן ההרמה, אלא בעל העסק הקודם, והאחריות לביצוע בדיקת תקינות ראשונית של המתקן חלה עליו כתופס הנכס, ולאחר מכן על הנתבע הראשון שרכש ממנו את בית העסק.

 

עיריית אשדוד טענה כי הכשל במעלית נגרם בשל קריעת הכבל או בשל כשל טכני בכננת, ואף ציינה כי לעסק לא היה רישיון במועד התאונה וכי הגלריה נבנתה ללא היתר ואמצעי העלייה אליה היה סולם. כמו כן, קומת הגלריה ומתקן ההרמה הוסתרו ולא הובאו לידיעתה, מה גם שאין זה מתפקידה לבדוק את מתקן ההרמה ולאשר את בטיחותו.

 

השימוש במעלון נעשה ללא כל פיקוח וביקורת

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלק הגדול ביותר באשם בשיעור 40%, הוא של המנוח שעסק בפועל בהתקנת מתקן ההרמה. לאחריו האחריות הגבוהה ביותר בשיעור 30%, רובצת לפתחו של הנתבע הראשון בהיותו מחזיק המקרקעין, שהשתמש במתקן ההרמה, אפשר לתובעת לעשות שימוש בו ובמשמרתו אירעה התאונה.

 

שלישי בדירוג האשם נמצא בעל העסק הקודם שמכר את העסק כשהוא לקוי, ובתקופתו הותקן המפגע. עוד קבע כי חלקה של עיריית אשדוד הוא 10%, מכיוון שבאמצעות פקחים מטעמה היתה יכולה להתריע על הצורך בקבלת אישורים מתאימים מבעלי מקצוע על מתקן ההרמה. בנוסף ייחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור 10%, מאחר שלא נתנה דעתה לסכנה הצפויה לה מעליה במתקן לא ייעודי לבני אדם.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד

 

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי בעל העסק הנוכחי והקודם, העירייה ויורשת המנוח, יישאו בנזקי התובעת ביחד ולחוד בסך כולל של 1,615,500 שקלים בגין הפסדי השתכרות ופנסיה, נזק לא ממוני והוצאות שונות. בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 400,000 שקלים.

 

ת"א 21556-01-10