לאחרונה דן בית משפט השלום בחיפה בערעורו של חייל אשר אגף השיקום דחה את בקשתו להכיר במחלת הנפש שלקה בה, בקובעו שאין קשר בין תנאי שירותו למחלה. החייל, שהתגייס עם פרופיל 97 ושוחרר לאחר עשרה חודשים על רקע נפשי עם פרופיל 21, הושפל בבסיס הטירונות על ידי החיילים האחרים והמפקד, אשר לא נתן לו לבקר את אביו שגסס באותה עת ממחלה קשה. הוא נהפך לעריק ומצבו הנפשי הלך והתדרדר עד שאובחן כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית ושוחרר מהצבא. בית המשפט השתכנע כי המחלה פרצה בשירות, כאשר היחס המשפיל היווה טריגר להתפרצותה. אי לכך הערעור התקבל וקצין התגמולים חויב בהוצאות המשפט בסך של 7,000 שקלים.
הצדדים הגישו חוות דעת פסיכיאטריות סותרות, כאשר המומחה מטעם אגף השיקום קבע בניגוד לחוות דעתו של הפסיכיאטר מטעם המערער כי המחלה פרצה עוד לפני שהתגייס לצבא, וכי הטריגר להתפרצותה היה בעיקר מחלתו ומותו של אביו. זאת בניגוד לטענת המערער שלפיה התפרצות המחלה נבעה בין היתר מהיחס המשפיל שחווה בטירונות ומהרגשת הנרדפות שחש בזמן תקופת עריקותו.
בית המשפט סקר את קורות חייו לפני שהתגייס, במהלך השירות ואחרי שחרורו המוקדם, בהתבסס על התיעוד הרפואי ועדויות המערער ואחותו, כדי להכריע מה גרם להתפרצות המחלה ומתי היא פרצה.
המחלה נבעה ממכלול נסיבות, ובין היתר מהיחס המשפיל בטירונות ותחושת הרדיפה מתקופת העריקות
לפני הגיוס לא תועד מצב נפשי קשה, מלבד מחלתו של אביו שהתגלתה כחצי שנה לפני שגויס אשר הייתה לה השפעה חזקה על מצבו הנפשי, והתקבל הרושם כי הייתה לו מוטיבציה גבוהה לשרת ביחידה קרבית, כאשר רופאת המשפחה שלו שללה הפרעות נפשיות, טיפול פסיכולוגי או שימוש בסמים ובאלכוהול.
לגבי חוויותיו בבסיס הטירונות, תיאר המערער יחס קשה מצד מפקדו אשר לא אפשר לו לצאת מהבסיס לראות את אביו למרות המחלה הקשה, והשפיל אותו שוב ושוב לאחר שביקש לצאת הביתה. הוא חש ברע ואושפז בבית חולים, ולאחר מכן לא שב לצבא אלא ישב בביתו מספר חודשים בהרגשה שרודפים אחריו ורוצים להרוג אותו.
תקופת העריקות שלו נמשכה כ-120 ימים, ובסופה הוא נשפט ונדון לכלא הצבאי. אחרי ריצוי העונש לא שב לבסיס אלא נותר בביתו לצד אביו הגוסס. לאחר שאביו נפטר הוא הסגיר עצמו, וישב תקופה נוספת בכלא. אחרי ששוחרר מהמעצר ניסה להתאבד, ורק אז אושפז במחלקה הפסיכיאטרית ואובחן כלוקה במחלת נפש.
יש לך שאלה?
פורום אחוזי נכות
פורום אגף שיקום | קצין תגמולים
סכיזופרניה היא מחלה שעלולה להתפרץ בשל מצבי לחץ ומתח נפשי, וחייל זכאי להכרה בנכות הנפשית שנגרמה לו בצבא גם אם תיאורטית המחלה הייתה יכולה להתפרץ מחוץ לשירות. בית המשפט השתכנע כי במקרה הזה המחלה פרצה בתקופת השירות, ונבעה ממכלול של נסיבות, בהן גם מחלתו של אביו וגם תחושת הרדיפה מימי עריקותו והיחס המשפיל בבסיס. לפיכך הערעור התקבל והחלטת קצין התגמולים נדחתה לאלתר. לאור התוצאה חויב קצין התגמולים בהוצאות המשפט בסך של 7,000 שקלים.
ע"נ 32541-04-13