סטודנט שהתנסה לראשונה בחוויה ספורטיבית של טיפוס קירות בתל אביב, נפל מגובה מטרים ספורים ונחבל ברגלו. הסטודנט טען כי החברה שמפעילה את המקום הפרה את חובת הזהירות כלפיו, מאחר שלא הציבה מזרנים עבים בסמוך לקיר הטיפוס. בית משפט השלום בתל אביב - יפו קבע לאחרונה כי החברה התרשלה בהפעלת האתר, וחייב אותה לפצות את התובע בגין נזקי גוף בסך של 218,500 שקלים.

 

בתחילת חודש אפריל 2011, הגיע התובע, יליד 1983, סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה, יחד עם חברו לאתר לטיפוס על קירות בתל אביב. התובע שילם דמי כניסה, קיבל נעלי טיפוס וחתם על גבי טופס אישור על נטילת אחריות ופטור מאחריות בעלת העסק.

 

במהלך הטיפוס ללא חבלים ועזרים, בדרגת הקושי הקלה ביותר, המיועדת לרמת מתחילים, מעד התובע ונפל מגובה של שלושה מטרים וחצי ונחבל בקרסול ימין. התובע פונה לטיפול בבית חולים, שם אובחן שבר מרוסק של עצם העקב ברגל ימין.

 

כעבור מספר ימים השבר קובע בניתוח באמצעות בורג. מומחה בתחום האורתופדיה העריך כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של עשרה שבועות, ונותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 20% עקב הגבלה בתנועות הקרסול.

 

המזרן העבה הותקן במרחק של כחצי מטר מהקיר

 

לטענת התובע, בעלת העסק התרשלה בהפעלת קיר הטיפוס ובכך גרמה לתאונה על כן היא אחראית לפצותו בגין נזקיו. התובע ציין כי בקרבת הקיר היו מונחים מזרנים דקים בלבד, ורק במרחק של כחצי מטר מהקיר הותקן מזרן עבה, ואם המזרן העבה היה מגיע עד הקיר, התאונה היתה נמנעת.

 

התובע טען כי הנתבעת לא הסבירה לו מהם הסיכונים שהוא נוטל על עצמו בטרם החל בטיפוס, וכי אם היה נאמר לו שהוא עלול ליפול בעת הטיפוס על רצפת בטון, הוא לא היה חותם על טופס הוויתור.

 

חברו של התובע העיד שבעת שטיפס על הקיר הסמוך, הוא שמע לפתע חבטה וקריאות כאב. הוא הביט מטה וראה את התובע שוכב על הגב ומתפתל מכאבים. החבר הצהיר כי ראה את המזרנים הדקים מונחים סתורים, בדיוק מתחת למקום שבו טיפס, לפיכך אישר את גרסתו של התובע, כי נפל על המזרנים הדקים ולא על המזרן העבה.

 

בעלת העסק כפרה בקיומה של התרשלות כלשהי מצידה, אשר גרמה לתאונה. לטענתה התובע חשף את עצמו מרצון ובידיעה לסיכון שהתממש, וחתם על טופס שפטר אותה מאחריות לכל נזק גוף שעלול להיגרם לו כתוצאה מטיפוס על הקיר. לפיכך יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי לקרות התאונה.

 

החברה טענה כי התובע נפל על המזרן העבה ועיקם את רגלו

 

הנתבעת הוסיפה כי הרחקת המזרן העבה למרחק של כחצי מטר מקיר הטיפוס הוא תקני ומקובל, ואף טענה כי התובע לא נפל על המזרן הדק, אלא עיקם את רגלו ונחת עליה בצורה לא נכונה. יחד עם זאת הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה להתרחשות האירוע, והעובד שהיה נוכח ביום התאונה לא הגיע לבית המשפט למתן עדות.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי בעלת העסק התרשלה בהצבת מזרנים דקים, אשר אינם מספקים הגנה מפני נפילה בקרבת הקיר, לכן היא אחראית לנזקי התובע. עוד קבע כי התרשלות זו מצויה בתחום האחריות המקצועית המכוסה בפוליסת הביטוח.

 

בנסיבות אלו קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 218,500 שקלים, וכי חברת הביטוח תשלם לנתבעת את מלוא התשלומים שחויבה לשלם, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

 

ת"א 38235-06-12