עובדת מעבדה בחברת תרופות, מיקרוביולוגית במקצועה, הגישה תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב תאונת עבודה, בטענה שהמעסיקה לא הקפידה על נוהלי בטיחות וגרמה לפציעתה בזרת מבקבוק תמיסה שהתפוצץ. בית משפט השלום בחיפה קיבל ביום ה' את תביעתה בקובעו שהמעסיקה הנהיגה שיטת עבודה לא מתאימה, אך ייחס אשם תורם של 40% לתובעת מאחר שהודתה שככל הנראה הבקבוק נשמט מידה ולכן התנפץ. החברה חויבה בפיצויים בסך של 46 אלף שקלים, בצירוף שכר טרחה בסך של עשרת אלפים שקלים.


התובעת הצהירה כי אחזה בבקבוק בשתי ידיה, וכאשר הפכה אותו לצורך ערבוב התמיסה הוא התפוצץ או החליק מידה והתנפץ, וכתוצאה מכך היא נפצעה בזרת. לא היו עדים לתאונה, אך הנתבעת עצמה לא חלקה על גרסתה, אשר אף תאמה את הראיות, ולכן קיבלה השופטת את עדותה. התובעת, שהייתה בשבוע ה-24 להריונה כשנפצעה, הודתה כי אינה זוכרת אם הבקבוק קודם התנפץ או החליק מידה, אך דווקא עובדה זו חיזקה את מהימנותה בעיני השופטת.


האם העובדת הונחתה לעבוד בשיטה לא בטיחותית?


עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה אם כן סביב אחריותה של המעסיקה לקרות התאונה. מעסיק חייב להכשיר את עובדיו בביצוע פעולות הקשורות לעבודה, לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולהגן על העובדים מסיכונים פוטנציאליים. עם זאת, עובד שטוען כלפי המעסיק כי לא נקט את אמצעי הזהירות הראויים חייב להוכיח את טענתו.


שיטת העבודה שבה השתמשה העובדת במקרה זה לא הייתה בטיחותית, ועל כך לא הייתה מחלוקת, אך השופטת נדרשה להוכיח אם פעלה על פי הנחיית המעסיקה או על דעת עצמה.


התובעת הודתה כי על פי ניסיונה המקצועי היא ידעה שהדרך המקובלת לערבוב התמיסה היא באמצעות הפעלת מגנט במיכל הערבוב, אך כשהחלה לעבוד בחברה הונחתה על ידי עובדת ותיקה להפוך את הבקבוק לצורך הערבוב, וכך עשתה. רק לאחר שנפצעה הורתה המעסיקה לעובדים שלא לפעול עוד בדרך זו.


למרות ניסיונותיה של המעסיקה לסתור את דבריה, היא הדגישה גם בחקירתה הנגדית כי פעלה בדיוק לפי ההנחיות שקיבלה ואף הוכח כי כל עובדי המעבדה פעלו באותה שיטה, והשופטת קיבלה את גרסתה, קבעה כי שיטת העבודה הייתה שגויה ולכן המעסיקה אחראית לתאונה.

עם זאת היא הטילה אשם תורם על העובדת בשיעור 40%, לאור העובדה שעבדה כבר שנה במקום, שידעה כי שיטת העבודה אינה בטיחות ואף הודתה כי ייתכן שהבקבוק נשמט מידיה ולכן נשבר.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות


חומרת הנזק נקבעה על ידי חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, אשר ייחס לה נכות צמיתה בשיעור 5%, והפיצוי המגיע לה נגזר מכך. שקלול הכאב והסבל, הפסדי שכר ופנסיה וההוצאות הרפואיות, בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבלה והאשם התורם, העמידו את חבות הפיצויים על סך של 46 אלף שקלים. כמו כן חויבה המעסיקה בתשלום שכר טרחה בסך של עשרת אלפים שקלים.


ת"א 44689-05-10