התובעת, ילידת 1950, נפלה כתוצאה מאבן בולטת מעל פני המדרכה, סמוך לביתה בראשון לציון. התובעת טענה כי העירייה התרשלה בתחזוקת המדרכה, על כן דרשה פיצויים בגין נזקי גוף. מנגד העירייה הכחישה את נסיבות התאונה והסירה אחריותה. בית משפט השלום בראשון לציון קבע בשבוע שעבר (יום ה') כי עיריית ראשון לציון אחראית לקרות התאונה, וחייב אותה לשלם לתובעת סכום של 19,975 שקלים.

 

בחודש נובמבר 2012, יצאה התובעת מביתה והלכה לעבר מכוניתה. היא צעדה על מדרכה העשויה מאבנים משתלבות ובדרך מעדה ונחבלה ברגל שמאל. בדיעבד התברר לה כי נפלה כתוצאה מאבן בולטת מעל פני המדרכה.

 

מיד לאחר האירוע, התובעת התקשרה לבעלה, והוא צילם את האבן הבולטת שגרמה לפציעתה והסיע אותה לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, שם אובחן שבר בקרסול רגל שמאל. עוד באותו היום פנתה התובעת אל המוקד העירוני והודיעה על המפגע.

 

התובעת טענה כי רגלה גובסה למשך חודש וחצי ובשל מצבה הרפואי היא איבדה את מקום עבודתה כמטפלת בקשישים. וכיום היא עדיין מוגבלת בתפקודה ונזקקת לעזרה בשל מגבלותיה. לטענתה, העירייה התרשלה בתחזוקת המדרכה ואף ביצעה כלפיה עוולה של הפר חובה חקוקה, לפי סעיף 235 לפקודת העיריות, לפיכך תבעה פיצויים.

 

מנגד טענה עיריית ראשון לציון כי אין מדובר במפגע וכי התובעת לא הוכיחה כי נפגעה בשל המצולם בתמונה שהציגה. עוד הוסיפה כי התובעת לא מעדה כתוצאה מבליטת האבן, אלא נפגעה בדרך אחרת שאינה באחריותה. לחלופין טענה כי גם אם יקבע בית המשפט, כי מוטלת עליה אחריות מושגית לנזק שנגרם, יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור משמעותי.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, ציין בית המשפט כי הרשות המקומית אחראית לתקינותה ותאורתה של מדרכה ציבורית הנמצאת בשטח שיפוטה. ואף הדגיש כי לא בכל מקרה של שקע או סדק במדרכה, תחויב הרשות המקומית בנזק שנגרם, ויש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו.

 

במקרה זה, התובעת טענה שבעקבות דריכה על אבן לא יציבה היא נפלה, ומתוך התמונות שצורפו נראה כי מדובר באבן משתלבת, אשר בלטה בצורה המהווה מפגע במדרכה ומהווה סיכון לעוברי אורח. לפיכך קבע כי העירייה התרשלה בחובתה לדאוג לתקינות המדרכה, והיא האחראית לקרות התאונה שבה נפגעה התובעת ברגלה. יחד עם זאת קבע שיש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות

 

מאחר שהתובעת לא צירפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה, לא הוכחה נכות צמיתה, ולא הוכח כי כיום היא סובלת מהגבלות ברגלה. לפיכך לא ניתן היה לפסוק הוצאות רפואיות והוצאות בגין עזרה צד ג' לעתיד. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לפיצויים בסכום של 19,975 שקלים בגין נזק לא ממוני ופיצוי על דרך האומדן. בנוסף העירייה תישא בהוצאות משפט בסך של 3,000 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך של 4,700 שקלים.

 

ת"א 48863-01-14