נשא HIV הגיש תביעה נגד מכון להסרת שיער בלייזר שסירב להעניק לו טיפול, בטענה שהופלה על רקע מחלתו. לאחרונה קבע בית משפט השלום, לאחר שבחן את הראיות, כי התובע לא הופלה וכי סירוב המכון לבצע את הטיפול היה סביר, בהתחשב בכך שהתנהלותו של התובע עוררה חשש בנוגע למידת התאמתו לטיפול. בנסיבות אלה התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות המשפטיות של המכון בסכום של 15 אלף שקלים.


התובע פנה לסניף המכון בתל אביב לשם קבלת ייעוץ על הסרת שיער מידיו. לפני פגישת הייעוץ התבקש התובע להגיש שאלון רפואי, אך הוא לא ציין בו את העובדה שהוא נשא. לטענתו, בפגישת הייעוץ עצמה אישרה היועצת כי הוא מתאים לעבור את ההליך, ורק לאחר מכן, כאשר סיפר לראשונה על מצבו לאחר שנשאל אם הוא נוטל תרופות או סובל ממחלה כלשהי, הודיעה לו היועצת כי לא ניתן לטפל בו.


מה הסיבה לסירוב המכון לטפל בתובע?


היועצת הזמינה את רופא המכון לחוות דעתו, ולטענת התובע אף הרופא קבע כי לא ניתן לבצע את הטיפול, מכיוון שהכלים במכון לא עוברים חיטוי מספק והמכון אינו ערוך לטפל בנשאים.


התובע המשיך ותיאר כי חזר למכון בשנית לאחר שהתייעץ עם רופא מומחה לאיידס שנתן לו אישור כי אין כל בעיה לבצע את הסרת השיער, אך לבסוף קיבל תשובה שלילית מהמכון בטענה שבמקום אין סטריליזציה מספקת ומחשש לזיהומים. המכון הכחיש מכל וכל את טענותיו.


בטרם הכרעת הדין ביקש השופט להתייחס לנקודות עקרוניות בנוגע לאפליה על רקע מצב רפואי, גיל, מגדר, גזע ועוד, והדגיש שמדובר בהתנהגות מכוערת, אסורה ופסולה, אשר כל מי שחוטא בה צריך לשלם את המחיר. ואולם, דווקא בגלל הדופי המשפטי והמוסרי הרב הנובע מעבירה זו, יש לבחון בצורה זהירה ומדוקדקת אם אכן אירעה אפליה או שמא מדובר בהתנהלות סבירה, מאחר שלא כל סירוב לבצע טיפול נובע מאפליה.


תביעה בתום לב או תובע סדרתי?


כמו כן התייחס השופט לטענת המכון כי התובע במקרה זה הוא תובע סדרתי, שהגיש עשר תביעות קודמות בתקופה של שנה וחצי נגד רופאי שיניים ומכונים להסרת שיער בגין אפליה נטענת על רקע מצבו הרפואי, וציין כי אין לפסול את תביעתו רק מסיבה זו או לראות בהגשת כמה תביעות כהתנהגות בחוסר תום לב, אלא יש לבחון את ההתנהלות לגוף העניין ולברר את העובדות הרלוונטיות.


לגופו של עניין קבע השופט כי עיון בתמלילי השיחות בין התובע לנציגי המכון שהוקלטו על ידי התובע, דווקא מחלישים את ראיותיו. התייחסות המכון לעניין הסטריליזציה הייתה משנית בשיחות, ולא הובאה כל עדות לכך שנאמר לו כי לא יטופל בגלל מצבו הרפואי.


השופט קיבל את טענות המכון כי התנהלותו של התובע עוררה חשד שהוא סובל ממצב נפשי כלשהו, הואיל וכאשר נשאל לגבי אמצעי התשלום הוא אמר שאין לו כסף לשלם על הטיפול והפגין חרדה ולחץ. גם עצם העובדה שלא עדכן על מצבו בשאלון הרפואי מעוררת חשד בקשר לתום לבו.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות


בנסיבות אלה התקבלה טענת המכון שהסיבות לסירוב הטיפול נבעו מהחלטה מקצועית סבירה, הן מכיוון שעלה חשש כי התובע אינו במצב נפשי יציב והן בשל חשש רפואי להתפתחות זיהום כתוצאה מהטיפול. אי לכך התביעה נדחתה, והתובע חויב לשאת בהוצאות המכון בסכום של 15 אלף שקלים.


תא"מ 18352-04-13