אשה אשר סבלה מליקויים בשיניה, פנתה למרפאת שיניים ועברה משך שש שנים טיפולים רבים וממושכים. אולם בתום הטיפול, היא לא הצליחה לאכול והתקשתה לצחצח שיניים, ובמסגרת שיקום שעברה אצל רופא אחר, נעקרו מפיה ארבע שיניים. בית משפט השלום בהרצליה קבע בשבוע שעבר כי לא הוכחה רשלנות רפואית בטיפול, אולם חייב את רופאת השיניים לפצות את המטופלת בסך של 40,000 שקלים, בגין פגיעה באוטונומיה.

בשנת 2002 החלה התובעת, ילידת 1955, בסדרת טיפולי שיניים שכללו בין היתר טיפול שורש ובניית כתרים ושתלים. לאחר כשש שנים של טיפולים כואבים, התובעת סבלה מפגיעה אסתטית נרחבת ומהפרעות הנובעות מהטיפול שניתן לה, כמו הצטברות מזון, עששת תחת הכתרים שהורכבו והינתקות שתלים.

בעקבות מצבה פנתה התובעת לרופא שיניים אחר, אשר ביצע מחדש שיקום של הלסת העליונה, כך שהכתרים שהורכבו על ידי הרופאה הוסרו ובוצעו שתלים חדשים, ואף נעקרו ארבע שיניים שטופלו על ידיה.

התובעת טענה כי לו ידעה מה מצפה לה לא היתה מסכימה לעבור את הטיפולים

התובעת טענה כי לא התקבלה הסכמתה מדעת לטיפול הרפואי וכי הרופאה לא פירטה בפניה את הסיכונים הכרוכים בטיפול ותופעות לוואי אפשריות ולא הציעה אופציות לטיפול, ואף טענה כי לו קיבלה הסבר מלא ומפורט, לא היתה מסכימה לביצוע טיפול השיניים כפי שבוצע.

מומחה מטעם התובעת קבע כי טיפולי השיניים נעשו בצורה לקויה וכשלו סופו של יום, ואף לאחר סיום הדבקת הכתרים, הרופאה לא ביצעה ביקורת והתעלמה מן התלונות של המטופלת ובכך החמירה את מצבה. המומחה העריך בחוות דעתו את עלות הטיפול לשיקום שיניה של התובעת בסך של 91,000 שקלים.

מנגד טענה רופאת השיניים כי המטופלת קיבלה טיפול הולם ומקובל בהתאם למצבה שהצריך טיפולי שורש, מבנים, שתלים וכתרים. הנתבעת טענה כי התובעת הגיעה אל מרפאתה כשמצב שיניה רע ונזקקה לטיפול שיניים משקם נרחב, והיא פעלה כפי שכל רופא סביר היה פועל.

מומחה מטעם הנתבעת ציין כי היא העניקה טיפול סביר העומד בסטנדרטים המקובלים, לכן לא היתה כל רשלנות בביצוע הטיפולים. לדעתו הרכבת הגשר על בסיס שיניים לא נכשל כתוצאה מטיפולי שורש לקויים, אלא עקב מצב השיניים הרעוע טרם תחילת הטיפול, וכי הנתבעת פעלה נכון כאשר בחרה לשקם השיניים על ידי התקנת גשר ולא על ידי התקנת שתלים.

מומחה מטעם בית המשפט סבר כי בלסת התחתונה של התובעת בוצעו כתרים מבלי שחודשו טיפולי השורש בשיניים אלה, למרות שהיו לקויים טרם הנחת הכתרים, וכי בוצע שתל בעמדה לקויה עם ספיגת עצם של כ 50% מאורך השתל. המומחה העריך כי הרופאה ביצעה גשר על שיניים עם טיפולי שורש לקויים וסופן של שיניים אלה שנעקרו, ואף עקירת השיניים האחוריות היא פועל יוצא של איכות הטיפולים אשר בוצעו בלסת.

עוד קבע המומחה כי הרשומה הרפואית נוהלה בצורה לקויה, מכיוון שהשיקום שבוצע על ידי הנתבעת בלסת העליונה הוסר על ידי רופא אחר, ואף חסרה בדיקה שלפני התחלת הטיפול ואין ממצאי בדיקה קלינית ורנטגנית. המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 1% בגין אובדן ארבע משיניה, והעריך את עלות טיפול השיקום בסך של 58,000 שקלים.

בית המשפט קבע כי הטענה לרשלנות מבוססת על השערות בלבד

לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחה בית המשפט את הטענה לרשלנות בטיפולים בלסת העליונה ובהתקנת הגשר, מאחר שחוות הדעת של המומחים היו מבוססות על השערות בנסיבות שלא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין נזקיה הנטענים של התובעת לטיפולים שבוצעו על ידי הנתבעת.

יש לך שאלה?
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים
פורום רשלנות רפואית שיניים


עם זאת בית המשפט קיבל את טענת התובעת לפגיעה באוטונומיה, מאחר שלא נמסר לה כל המידע הדרוש לפני הטיפול הרפואי. לפיכך חייב את הרופאה לפצות את המטופלת בגין נזקיה בסך של 40,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט, עלות חוות דעת המומחים בסך של 7,500 שקלים ושכר טרחת עורך דין בסך של 29.5%.

ת"א 3145-02-11