התובעת, שעברה שני ניתוחים מתקנים להגדלת השדיים, לא היתה מרוצה מהתוצאות, לכן הגישה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב רשלנותו של המנתח. בית משפט השלום בחיפה קבע כי לא מדובר ברשלנות, אך חייב את הנתבע לפצות את התובעת בסך של 50,000 שקלים, מאחר שהחליף את שיטת הניתוח מבלי ליידע את המטופלת מראש.

 

בשנת 1990 עברה התובעת, ילידת שנת 1964, ניתוח להגדלת חזה. לאחר כעשר שנים היא סבלה מאי סימטריה בשדיים והחליטה, בעקבות התייעצות עם הנתבע המתמחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, להגדיל את שדיים על ידי שתלים מסיליקון ג'ל. בחודש מאי 2000, היא עברה את הניתוח המתקן הראשון, במהלכו הושתלו תותבות מחוספסות בגדלים שונים והושגה סימטריה מלאה.

 

כחמש שנים לאחר הניתוח התובעת התלוננה על כאבים בשד ימין ונמצאה התקשות קלה, ועקב כך היא עברה ניתוח מתקן שני. במסגרתו הנתבע הוציא את השתלים, יצר כיס רחב מעל השריר אליו הוכנסו השתלים ובתום הניתוח הושארו נקזים. עם זאת לאחר חודשים ספורים תופעת ההתקשות חזרה.

 

לטענת התובעת, חלה התרשלות בטיפול הרפואי עצמו, מאחר שהרופא לא הוציא את הקופסית שיצרה את העיוות, לפחות על דרך כריתה חלקית, הוא הכניס שתלי סיליקון גדולים יותר מעל השריר במקום להותירם מתחת לשריר, כפי שסוכם עמה. ואף טענה כי היא חתמה על טופס הסכמה רק כשעתיים לפני שבוצע הניתוח, על כן מדובר בפגיעה באוטונומיה.

 

התובעת נפגשה עם הרופא מספר חודשים אחרי הניתוח השני והתלוננה על כאבים ועל התקשות, אך הוא הודיע לה שמצבה תקין וביטל את תחושותיה, לכן סברה שאין טעם לפנות אליו יותר.

 

מנגד טען הנתבע כי הוא פעל על פי הפרקטיקה המקובלת העדכנית, והתובעת חתמה על ארבעה טופסי הסכמה לאחר שהסביר לה באריכות אודות הסיכונים הכרוכים בביצוע ההליך, ואף בטופס האחרון מצוין מפורשות סיבוך אפשרי של א- סימטריה בין השדיים. עוד הוסיף כי בשל התלונה על ההתקשות, הוא ביקש ממנה לבוא למרפאה ואף ציין שניתן לבצע ניתוח חוזר נוסף, אך היא ניתקה עימו קשר.

 

המומחה העריך כי בשני הניתוחים נקט הנתבע בפרקטיקה רפואית מקובלת

 

מומחה מטעם בית המשפט קבע כי על פי הרשומות הרפואיות, לא נמצאה כל התרשלות בשני הניתוחים המתקנים, חרף זאת ההתקשות חזרה. המומחה העריך כי רקמות התובעת מגיבות לשתלי הסיליקון ביצירת קופסית קשה, והדגיש כי בניתוח מסוג זה קיימים סיבוכים ממגוון סיבות שאת חלקם לא ניתן למנוע.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה, לפיה אין מדובר ברשלנות רפואית, אלא בסיבוך שכיח, שלא ניתן היה למנוע. עוד קבע כי לא נפל כל פגם במסירת המידע לתובעת לפני הניתוח הראשון, והיא קיבלה את מלוא המידע הדרוש לשם קבלת החלטה מושכלת.

 

עם זאת בית המשפט קיבל את טענת התובעת בגין הפגיעה באוטונומיה, מאחר שבניתוח השני, הנתבע בחר באפשרות של הנחת השתלים מעל לשריר ולא תחתיו, כפי שסיכם עמה מראש, ואף החתים אותה על הטפסים זמן קצר לפני הניתוח, ולא הותיר לה זמן לשקול את ההחלטה.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות ברפואת משפחה וילדים
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים

 

בנסיבות אלה התביעה התקבלה באופן חלקי, והנתבע חויב לפצות את התובעת בסך של 50,000 שקלים בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 שקלים.

 

ת"א 10233-07