אישה שפוטרה מעבודתה כטבחית בחומוסיה שבבעלות בעלה, הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לאחר שדחה את בקשתה לדמי אבטלה. בשבוע שעבר (יום ב') קיבל בית הדין האזורי בתל אביב את תביעתה לאחר שהשתכנע כי אכן עבדה בעסק כשכירה, והורה למוסד לביטוח לאומי לשלם לה את דמי האבטלה. כמו כן ישלם המוסד 2,500 שקלים לכיסוי שכר טרחת עורך דין.


התובעת עבדה במשך כשנתיים בעסק שבבעלות שני שותפים, אשר אחד מהם הוא בעלה. לאחר שפוטרה פנתה ללשכת העבודה ותבעה לקבל דמי אבטלה. ואולם הביטוח הלאומי דחה את בקשתה בטענה שלא עבדה כשכירה ולכן לא צברה את תקופת האכשרה אשר מזכה בדמי אבטלה.


לטענת האישה היא עבדה כשכירה בחומוסיה לצד עובד נוסף, וקיבלה משכורת קבועה מדי חודש שכללה גם הבראה וחופשה. מאחר שהעסק היה במשבר כלכלי, היא הסכימה לדחות את ההפרשות לפנסיה. בסופו של דבר העסק לא הצליח להתגבר על המשבר ונסגר, ומסיבה זו היא פוטרה. האישה הוסיפה כי הביטוח הלאומי הכיר בה כשכירה כאשר נפצעה בעבודה ואף שילם לה דמי לידה.


מנגד טען הביטוח הלאומי כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק במקרה זה, מכיוון שהעסק היה בבעלות בעלה של התובעת והיא עבדה שם כעצמאית או כשותפה, וכראיה לכך היא ויתרה על ההפרשות לפנסיה עד שהעסק יתבסס כלכלית. הוא הוסיף כי דמי לידה ודמי פגיעה ניתנים הן לעצמאית והן לשכירה, ולכן זו אינה יכולה להיות הוכחה לכך שהכיר בה כשכירה.


האישה הגיעה לעבודה מדי יום וקיבלה משכורת קבועה גם כשהעסק היה בצרות


כדי שבן זוג ייחשב לשכיר בעסק של בן זוגו עליו להוכיח שעבד בעסק באופן מסודר, ושעבודתו הייתה נדרשת כך שאם לא היה מבצע אותה, העסק היה צריך להעסיק עובד אחר. כאמור, על פי עדותה של התובעת היא עבדה בחומוסיה מדי יום, הכינה תבשילים וסלטים וטיפלה בעבודות שוטפות נוספות. גם השותף בעסק הצהיר כי הועסקה כטבחית ועבדה באופן יומיומי.


כמו כן, עיון בחשבון הבנק שלה העלה כי באותה תקופה הופקדו בעבורה סכומים מדי חודש בגובה משכורתה הנטענת. היא המשיכה לקבל משכורת באופן קבוע גם כשהחשבון העסקי הגיע ליתרת חובה והיה צורך בלקיחת הלוואות לצורך כיסוי החריגות.

 

יש לך שאלה?

פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )
פורום ייעוץ למעסיקים בעבודה


בנסיבות אלה שוכנה השופטת כי התובעת הועסקה כשכירה וקיבלה משכורת חודשית, ולא ייחסה משמעות רבה לכך שלא הופרשו לה כספים לקופת הפנסיה, בקובעה כי מעסיקים רבים אינם מפרישים כספי פנסיה לעובדיהם כפי שנדרש מהם, אך עובדה זו אינה מבטלת את מעמדם של העובדים כעובדים שכירים.


לאור זאת קיבלה השופטת את התביעה, והכריעה כי התובעת זכאית לקבל דמי אבטלה כדין על פי התקופה שבה עבדה כשכירה בחומוסיה. נוסף על כך חויב המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות שכר טרחת עורך דינה בסכום של 2,500 שקלים.


ב"ל 51644-07-13