אשה כבת 60 העוסקת כמרכזת קשישים במועדון הממוקם בבית הספר בבעלות עיריית בת ים, מעדה על פסולת בניין שהונחה בסמוך למדרגות הכניסה למועדון. כתוצאה מנפילתה נגרמו לה נזקי גוף, לכן הגישה תביעה נגד העירייה בעילת רשלנות. בית משפט השלום בתל אביב - יפו קיבל בתחילת השבוע את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם פיצויים בסך של 43,500 שקלים.

 

בחודש מרץ 2008, התבצעו עבודות בנייה סמוך למועדון הקשישים בו עבדה התובעת. לבקשת המשתתפים היא נאלצה לבקש את הפסקת העבודות עד לסיום הפעילות, ובדרך חזרה למועדון היא מעדה על פסולת בניין שהונחה בדרכה ולא היתה מצויה שם קודם לכן.

 

כתוצאה מהתאונה התובעת, ילידת שנת 1951, נחבלה בפלג גופה הימני, הובהלה לבית החולים ואובחנה כסובלת משבר בצלעות. מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט העריך כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 6% בגין הגבלת תנועה בכתף ובעמוד השדרה.

 

התובעת טענה כי העירייה הפרה את חובת הזהירות עקב הנחת הפסולת באופן רשלני באמצע הדרך וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף, על כן דרשה פיצויים בגין הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות ופיצוי בגין כאב וסבל.

 

התובעת מסרה גרסאות סותרות לגבי נסיבות התאונה

 

מנגד טענה עיריית בת ים כי גרסת התובעת נסתרה מספר פעמים, כאשר בכתב התביעה מסרה שמעדה בסמוך לשער הברזל, בטופס התביעה לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי מסרה שנפלה במדרגות המועדון, ולמומחה הרפואי מטעם בית המשפט מסרה כי הפסולת היתה מונחת בחדר, ובהמשך החקירה אישרה כי היתה מונחת ברחבה.

 

העירייה טענה כי לא ניתן לתת אמון בגרסתה, ולפיכך לא הוכח שהיה קשר בין עבודות הבנייה שבוצעו באותה העת לנפילת התובעת ולנזקים שנגרמו לה. לחלופין טענה כי אם יוכח שהיא נפלה כתוצאה מפסולת בניין שהונחה באופן רשלני, יש לייחס לתובעת אשם תורם בכך שלא הבחינה בפסולת במהלך הליכתה באור יום. ובנוסף שלחה הודעת צד ג' לחברת הקבלן שהיתה אמונה על עבודות הבנייה במקום ובמועדים המצוינים בכתב התביעה.

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים קיבל בית המשפט את גרסתה של התובעת בנוגע לנסיבות התאונה, וקבע כי היא הצליחה להוכיח שבאזור נפילתה נערכו עבודות אשר מטבע הדברים מלוות בפסולת בנייה. לפיכך הגיע למסקנה כי היא נפלה כתוצאה מאותה הפסולת שנקרתה בדרכה.

 

יש לך שאלה?

פורום מפגע בטיחותי בעבודה, כשל בטיחותי וחקירת תאונות בעבודה
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד

 

בית המשפט ציין כי הנחת פסולת בניין במקום מעבר ציבורי עלולה לגרום להיתקלותם של העוברים ושבים, ולכן העירייה הפרה את חובת הזהירות ואף היתה יכולה לצפות את הנזק. עוד קבע כי אין לייחס לתובעת אשם תורם, מאחר שלא הוכח כי היא הבחינה בפסולת במהלך הליכתה לפני שמעדה.

 

בנסיבות אלה התביעה נגד עיריית בת ים התקבלה, והיא חויבה לפצות את התובעת בסך של 43,500 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 24%. וכן נקבע כי חברת הבנייה תשפה את העירייה בכל סכום הפיצויים והוצאות המשפט.

 

ת"א 13614-08-10