מדריך טיולים שהועסק במשך כעשרים שנה על ידי חברת תיירות פרטית, הגיש את התפטרותו בדין מפוטר בגיל 62, ותבע פיצויי פיטורין, בטענה כי חלה הרעה בתנאי עבודתו עקב גילו המתקדם, והחברה שהעדיפה להעסיק מדריכים צעירים, הפחיתה את היקף משרתו ושיבצה אותו לטיולים בתמורה נמוכה יותר בניגוד להסכם העבודה. בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו קבע בשבוע שעבר (יום ב') כי התובע זכאי לפיצויי פיטורין ותשלום זכויות נוספות, וחייב את המעסיקה בסך של 311,000 שקלים.

 

בשנת 2005, החל התובע, מורה דרך במקצועו, דובר שלוש שפות, לעבוד כמדריך טיולים בחברה העוסקת בארגון טיולים ברחבי הארץ. החברה מציעה מגוון טיולים יומיים במסלולים קבועים, המיועדים בעיקר לתיירים ולקבוצות פרטיות.

 

החברה תכננה לשבץ לטיולים פרטיים מדריכים צעירים

 

בחודש אוגוסט 2012, נודע לתובע כי החברה מתכננת להפחית את מספר הטיולים אליהם הוא שובץ, מתוך מטרה לשבץ מדריכים צעירים וחדשים למספר רב של טיולים. התובע טען כי בעקבות החלטה זו שכרו ירד, ומדובר בפגיעה מוחשית בתנאי עבודתו ואפליה מחמת גיל, על כן התפטר בתנאים המזכים אותו בתשלום פיצויי פיטורין.

 

בנוסף דרש התובע תשלום עבור שעות נוספות, בטענה כי עבד בממוצע 11 שעות ביום, ונהג להדריך טיולים גם בסופי שבוע ובימי חג, ולא קיבל תמורה נוספת על פי חוק שעות העבודה והמנוחה, ובהתאם לצווי ההרחבה בענף מורי הדרך. עוד ציין כי הוא עמד לרשות המטיילים, לאורך כל הסיור, והיה צמוד אליהם גם בשעת הארוחות, לפיכך לא נהנה מהפסקות במהלך העבודה.

 

מנגד טענה חברת הטיולים כי התובע אינו זכאי לפיצויים, מכיוון שהתפטר לאחר שהודיע כי לא ישתתף בטיולים הפחות רווחיים, ועל פי החוזה האישי, הוא התחייב לעבוד בכל עבודת תיירות בטיולים פרטיים או רגילים.

 

החברה הכחישה את טענותיו בנוגע לאפליה מחמת גיל, וטענה כי התובע לא הופלה ואף קיבל יחס מועדף לעומת אחרים ושובץ לטיולים המבוקשים עקב ניסיונו העשיר בהדרכה. כמו כן הוא אינו זכאי לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, מאחר והוא הועסק במשרת אמון בתפקיד ניהולי, תחת תנאים שאינם מאפשרים פיקוח על שעות העבודה, והשתכר שכר גלובאלי שכלל תמורה בגין עבודה בשבתות ובחגים.

 

המדריך התפטר עקב הפחתה בימי עבודה ופגיעה בשכרו

 

בית הדין התרשם כי התובע נהג להדריך כשניים או שלושה טיולים פרטיים בכל חודש, והחל מחודש יוני 2009, נקבע כי לא ידריך יותר באופן פרטי אלא במקרים חריגים. כמו כן, ימי העבודה שלו הצטמצמו באופן משמעותי, ביחס לשנים קודמות. כך שבחודש האחרון הוא עבד רק 15 ימים, כאשר שנתיים קודם לכן עבד בממוצע 24 ימים בחודש.

 

בנסיבות אלה השתכנע בית הדין כי החלטתו של התובע להתפטר היתה בשל ההפחתה בימי עבודתו, שהובילה להפחתה בשכרו, על כן התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין, עקב הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. עם זאת הטענה לפיה הופלה התובע בשל גילו נדחתה, מאחר והוא לא הציג ולו ראשית ראיה לכך.

 

עוד קבע בית הדין כי התובע אינו נכלל בגדר העובדים בתפקידי הנהלה, הדורשים אמון מיוחד, ולא היתה כל מניעה טכנית לעקוב אחר שעות עבודתו, מאחר והוא הדריך טיולים יומיים, ונסע עם התיירים באוטובוס עם נהג צמוד, לכן הוא זכאי לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות. 

 

יש לך שאלה?

פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין
פורום התפטרות, התפטרות עקב מצב בריאותי

 

בסופו של דבר התביעה התקבלה ברובה, והנתבעת חויבה לשלם למורה הדרך סך של 311,000 שקלים, בגין פיצויי פיטורין, עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, בצירוף הוצאות משפט בסך של 25,000 שקלים.

 

סע"ש 15951-02-13