בית משפט השלום בחיפה פסק בשבוע שעבר (יום א') לטובת אישה שנפלה לבור במדרכה בעיר מודיעין, והגישה תביעה נגד העירייה. למרות שהעירייה גילתה סתירות רבות בעדותה וטענה כי למעשה אין אמת בדבריה, קבעה השופטת כי אין ספק כי התובעת נפלה ונפגעה ולכן היא זכאית לפיצויים.


במרץ 2009, לפי כתב התביעה, עשתה התובעת את דרכה חזרה מבילוי בקניון בעיר יחד עם בעלה. בניגוד לדרך ממנה הגיעו, הם בחרו ללכת בדרך קיצור. לטענת התובעת, עקב החשיכה ששררה במקום, נתקלה בסדק שנוצר במדרכה ונפלה הישר לתוך בולען עמוק, שנוצר ככל הנראה בעקבות בנייה שנערכה במקום.


עדותה נתמכה על ידי עדות בעלה שטען כי בעודם הולכים ומדברים הוא שמע את אשתו צועקת, וראה אותה שרועה בתוך הבור. לטענתו, הוא סייע לה להתרומם והם הלכו לעבר ביתם כאשר למחרת, עקב כאבים קשים, היא פנתה למוקד חירום והופנתה לבית החולים. 


עוד בכתב התביעה, טענה התובעת כי העירייה היא זו האחראית לפציעתה, וכי מאז היא אינה יכולה לעבוד, מאחר וידה השמאלית נותרה כמעט משותקת לחלוטין כתוצאה מהתאונה הקשה. לטענתה, העירייה התרשלה בשמירה על בטיחות תושביה, והיה עליה לטפל במפגע, ממש כפי שעשתה יום למחרת התאונה כאשר גידרה את הבור העמוק על מנת להזהיר את הולכי הרגל מפניו.


את תביעתה העמידה התובעת על סך של כ-834 אלף שקלים, בגין הנזקים שנגרמו לה.

 

העירייה: מדובר בתובעת מניפולטיבית שמבקשת להוציא כספים לא לה 


מנגד, טענה העירייה כי על בית המשפט לדחות את תביעתה במלואה. בנימוקיה לטענה זו, ציינה העירייה כי עדותה של התובעת והן עדות בעלה, היו רצופות בסתירות אין ספור, והותירו רושם בלתי מהימן בעליל בנוגע להתרחשות התאונה.


כך למשל, בתצהירו טען בעלה כי מיד עם נפילתה הוא יצר קשר עם בנו וביקש ממנו לבוא ולסייע להם. לטענתו, בנם הגיע ברכבו והשלושה נסעו לביתם כאשר התובעת ישבה במושב האחורי. לעומת זאת, התובעת טענה כי הם חזרו לבדם הביתה ברגל, ולאחר מכן, בעדותו בבית המשפט טען הבעל כי הם חזרו ברגל וכי עובר אורח סייע לה להתרומם.


סתירה נוספת נמצאה בעדותה, כאשר בתחילה ציינה התובעת כי היא נתקלה באבן ונפלה לבור, ולאחר מכן טענה כי רגלה נתקעה בחריץ ובעדותה בבית המשפט חזרה על כך שנתקלה באבן.


בא כוח הנתבעת אף הפנה את בית המשפט לסרטון שצילם חוקר מטעמם, בו נראית התובעת כשהיא מנקה את מעקה המרפסת בביתה בשתי ידיה, ולאחר מכן אף מחזיקה בידה האחת כוס ובשנייה סיגריה, כאשר ידיה מתנועעות בחופשיות ואין כל עדות לפגיעה או למוגבלות תנועה.


לפיכך, טענה הנתבעת כי מדובר בתובעת מניפולטיבית אשר ביקשה להוציא כספים לא לה, תוך שימוש בהגזמות פרועות הן בנוגע להתרחשות התאונה, הן בנוגע לנזקים שנגרמו לה והן בנוגע לשיעור הפיצויים הגבוה להם עתרה.


במקרה של הטלת אחריות, טענה הנתבעת כי על בית המשפט להטיל את מלוא האחריות על התובעת שבחרה ללכת בדרך חשוכה, לטענתה, ולא מוכרת, בעוד יכולה היתה לבחור בדרך מוארת ונוחה מעבר לכביש. כמו כן, לטענתה ממילא יש להטיל אחריות על חברת הבניה אשר ביצעה עבודות במקום, וגרמה לפעירתו של הבולען במדרכה.

 

בית המשפט: למרות הפער בעדויות והסתירות הרבות, אין ספק כי התאונה התרחשה 


לאחר שמיעת טענות הצדדים, עמדה השופטת על הפער ביניהן, וכן על הסתירות הברורות בטענות התביעה. אולם, למרות שלא נעלמו מעיניה הסתירות הרבות בעדותה של התובעת ושל בעלה, קבעה השופטת כי אין ספק כי בסופו של יום התרחשה תאונה במקום, בין אם נפלה התובעת על אבן ובין אם נתקלה בחריץ, בין אם לוותה לביתה על ידי בנה או בעלה. לפיה, נסיבות התאונה הוכחו דיים, ואף פגיעתה הוכחה כפי שעלה מדוח בית החולים.


לגבי שאלת האחריות על הנפילה, קבעה השופטת כי האחריות נופלת על כתפי העירייה בלבד, שכן היה עליה במסגרת אחריותה ותפקידה לפקח על עבודות בניה המבוצעות בעיר, ולדאוג לרווחת תושביה.

 

יש לך שאלה?

פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


עם זאת, בבואה לדון בפיצויים בעקבות נזקי התובעת, קבעה השופטת נחרצות כי הסכום הנדרש על ידי התביעה מוגזם וחסר פרופורציות לעניין התאונה. לאחר בחינת נזקיה בשנית, קבעה השופטת כי יש לפצות אותה בסכום כולל של 55 אלף שקלים, וזאת בעבור הוצאות רפואיות, כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות נסיעה.


כמו כן, קבע בית המשפט כי העירייה אף תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין הן של התובעת, בשיעור של 17%, והן של חברת הבניה בסך כולל של 12 אלף שקלים.


ת"א 21201-12-11