בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, דחה בשבוע שעבר (יום ה') את תביעתה של אישה אשר הגישה תביעתה נגד בעלה לשעבר בגין הצבת מצלמות בביתם ופגיעה בפרטיותה. בית המשפט קבע כי אין מקום לקבל את תביעתה בעיקר לאחר שהאשימה האשמת שווא את הבעל באלימות כלפיה; האשמה אשר הופרכה באמצעות אותן מצלמות בדיוק.
במסגרת הליכים משפטיים ארוכי שנים שנערכו בעניינם של בני הזוג לאחר החלטתם להיפרד, הגישה האישה בקשה לצו הגנה בטענה כי בעלה נהג בה באלימות ואף איים על חייה. בדיון שנערך בין השניים בעניין, הביא בן הזוג, עורך דין במקצועו, תיעוד האירוע והוכיח כי למעשה לא התקיים כל מגע פיזי ביניהם, וכי טענת האישה היא טענת שווא.
בן הזוג שנעצר בעקבות תלונתה של אשתו, שוחרר לאלתר לאחר שהשוטרים צפו בקלטת התיעוד. בעקבות הוכחה זו, קבע בית המשפט כי האישה הגישה תביעת שווא כנגדו, ככל הנראה ממניעים זרים הקשורים לחלוקת הרכוש ביניהם, וחייב את האישה בהוצאות משפט בסך של עשרת אלפים שקלים.
אלא שפסק דין זה לא הרתיע את האישה להגיש תביעה נוספת נגד בעלה בנפרד, הפעם על עצם הצבתן של המצלמות בביתה. בתביעתה, טענה כי הצבת המצלמות פירושה פגיעה בפרטיות, וכי הבעל עשה זאת בחוסר תום לב ללא ידיעתה וחרף התנגדותה להן.
הנתבע: הצבת המצלמות בוצעה בתום לב תוך הסכמתה של האישה
מנגד, טען הבעל הנתבע כי הצבת המצלמות נעשתה בתום לב וללא כל קשר לאישה. לפיו, בסך הכל מדובר במצלמות אשר נועדו להגן על הבית ועל בני הבית מפני מפגעים זרים ותו לא.
כמו כן, טען כי ממילא מדובר בביתו וקניינו והוא רשאי לפעול בתוכו כראות עיניו. יתרה מכך, הדגיש בן הזוג כי התובעת היתה מודעת להצבתן של המצלמות ועל כן אינה יכולה להתלונן על פגיעה בפרטיות.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, פנה השופט לבחון האם אכן מדובר בפגיעה בפרטיות האישה, ואם כן, האם הבעל מוגן מתביעה זו בגין "ההגנה על עניין אישי כשר" לאחר שהצליח להתגונן מפני תביעה אחרת באמצעות תיעוד המצלמות.
בפסק דינו, ציין השופט כי התובעת זכאית לפרטיות במקום מגוריה, גם אם מדובר למעשה בביתו של בעלה לפי חוק. על כן, טענתו של הנתבע לגבי זכותו לעשות בביתו כרצונו בטלה ומבוטלת.
כמו כן, דחה השופט את טענת הנתבע בנוגע לעובדה כי המצלמות לא הוצבו במקומות פרטיים בבית כגון חדר האמבטיה או השירותים, שהרי התובעת זכאית לפרטיות בכל חלקי הבית. יתרה מכך, הבעל לא הצליח להוכיח כי האישה נתנה הסכמתה להצבת המצלמות וההיפך הוא הנכון, הוכח כי ידע על התנגדותה למצלמות. על כן, המסקנה המתבקשת היא כי אכן נעשתה כאן פגיעה בפרטיות התובעת.
אלא שלאחר שהגיע לקביעה זו, פנה השופט לבחון האם למרות זאת עומדת לנתבע הגנה מפני תביעתה.
בית המשפט: הבעל חשש מתלונותיה השקריות של האישה בנוגע לאלימות כלפיה
סעיף 18 (2) לחוק הפלילי קובע, בין היתר, כי במידה ונאשם ביצע פגיעה בכדי להגן על עניין אישי כשר, או במידה והוא פעל בתום לב בעת הפגיעה, הוא מוגן בבית המשפט מתביעה בגין פגיעה בפרטיות.
לאחר בחינה נוספת של הטענות והראיות, קבע השופט כי הוכח כי הבעל פעל בתום לב, למרות שידע על התנגדותה של האישה להצבת המצלמות. קביעה זו בוצעה לאור חששו המובן של הבעל מפני תלונות האישה אשר הוגשו פעם אחר פעם במהלך ההליכים המשפטיים הקשים, והוא ביקש להגן על עצמו ולהוכיח את חפותו במקרה הצורך, מחשבה אשר התבררה כאפקטיבית בסופו של יום.
יש לך שאלה?
פורום אלימות במשפחה
פורום בית משפט לענייני משפחה
כמו כן, נקבע כי הנתבע עומד בתנאי סעיף החוק כאשר הוא ביצע את הפגיעה בכדי להגן על עניין אישי כשר.
לפיכך, דחה השופט את תביעת האישה, תוך הקביעה כי היא הוגשה בניסיון להרוויח ממעשה העוולה שעשתה נגדו כאשר התלוננה בגין אלימות שלא היתה. לבסוף, חייב בית המשפט את התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבע בסך של 15 אלף שקלים.
תמ"ש 11311-11-11
.jpg)
.jpg)
