בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דן בשבוע שעבר (יום ב') בבקשתה של סבתא למשמורת על נכדה הקטן ולמתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו, בשל מועמדותה של כלתה לגירוש מהארץ. למרות האמפתיה שחש בית המשפט למצבה של הסבתא ששכלה את בנה, בקשתה נדחתה.
בנה של התובעת נישא בנישואים אזרחיים, בשנת 2008, לנתינת סרי לנקה אשר הגיעה לארץ לעבוד כמטפלת, ולשניים נולד במהירה ילד. אלא שלמרבה הצער, בשנת 2010, האב הלך לעולמו.
מכיוון שאשתו היא אזרחית זרה, ולא עלה בידה לקבל כל מעמד בישראל טרם פטירתו, היא הודיעה לאם בעלה כי יש בכוונתה לחזור למולדתה בסרי לנקה, יחד עם בנה, במידה ותידרש לעזוב את הארץ.
סבתו של הילד, אשר לא יכולה היתה לסבול את המחשבה על פרידה ממנו לאחר ששכלה את בנה, מיהרה והגישה תביעה לבית המשפט בבקשה לקבלת משמורת על הילד ולמתן צו עיכוב יציאה מהארץ אשר ימנע מהאם לקחת אותו איתה לסרי לנקה.
מנגד, טענה האם כי אין מקום להעביר את המשמורת על הילד לסבתו, מאחר והיא האפוטרופסית הטבעית, ולפיכך יש לה הזכות לקחתו למקום מולדתה ובוודאי שאין להפריד בין אם לבנה.
בבואו לדון בבקשה, פנה בית המשפט לבחינת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לפי סעיף 28 א' לחוק נקבע כי כאשר נפטר אחד מהורי הקטין, בית המשפט רשאי לתת החלטה הנוגעת לקשר שבין הקטין להורי הנפטר. סעיף זה הגיע כתיקון לחוק המקורי, אשר לא התייחס כלל לסבי הקטין, ולא העניק להם כל מעמד מיוחד על פני קרובים אחרים.
המשתמע מסעיף זה, הוא ההבנה כי היכרות ותחושת שייכות למשפחתו של ההורה הנפטר הינה חשובה לאין ערוך לילד, וכי קשר ביניהם רק יטיב עמו.
לאחר בחינת החוק, ציינה השופטת כי אכן ישנה חשיבות רבה שבשמירה על הקשר בין הסבתא לנכדה, וכי קשר זה אך יועיל להתפתחותו ולגיבוש הזהות העצמאית שלו.
בית המשפט: חשיבות הקשר אינו מהווה סיבה מספקת לניתוק ילד מאמו
אולם, האם משמעה של קביעה זו היא שניתן לנתק את הילד מאמו? לפי קביעתו של בית המשפט, חשיבותו הרבה של הקשר שבין הסבתא לנכדה בלבד אינו מקים למעשה סיבה מספקת להפרדתה של האם מבנה, ובוודאי לא למינויה של הסבתא לאפוטרופוסית על נכדה.
לפי השופטת, מדובר באם דואגת, אוהבת ומטפלת בבנה במסירות אין קץ, וחושבת אך על טובתו. היא עושה מאמצים רבים על מנת לפרנסו, ומשקיעה את כל כולה על מנת שתוכל לספק לו חיים טובים ועתיד טוב יותר.
לפיכך, דחתה השופטת את בקשתה של הסבתא לאפוטרופסות, ופנתה לבחון את בקשתה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ. בעניין זה נקבע כי אין מניעה כי האם תיקח את בנה למקום הולדתה, על אחת כמה וכמה בזמן שתלוי מעל לראשה צו גירוש.
לדברי השופטת, אין להתעלם מהעובדה כי גם משפחתה של האם זכאית לקשר עם הקטין, ממש כפי שסבתו הישראלית זכאית לכך, ואין במקרה זה לתת קדימות לאחד מן הצדדים, אלא לחשוב על טובתו של הילד.
האם מבקשת לקחתו למקום הולדתה, מקום המוכר לה והטבעי ביותר עבורה, בו מתגוררת משפחתה המורחבת, ובו לא תחוש כזרה ולא תחשוש מפני גירוש פתאומי.
יש לך שאלה?
פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית
פורום אפוטרופסות | זכויות קשישים | בעלי מוגבלויות
לפיכך, אין ספק כי מחשבתה של האם, גם במקרה זה, מצויה עם טובתו של בנה, ולכן אין למנוע ממנה לחזור למקום ממנו באה, תוך מתן האפשרות כמובן לסבתא להגיע ולבקר את נכדה אימתי שתחפוץ בכך.
לפי כל אלה, דחתה השופטת את בקשותיה של הסבתא, ולא חייבה את מי מהצדדים בהוצאות משפט בשל אופיו הרגיש של ההליך המשפטי.
תמ"ש 55106-07-14
.jpg)
.jpg)
