בחור ישיבה כבן 20 הגיש תביעה נגד אוניברסיטת חיפה ונגד הישיבה בה למד, בעקבות תאונה שאירעה במדשאות האוניברסיטה כאשר הוא נתקל באבן גדולה ונפגע קשות ברגלו. בית המשפט אמנם חייב את הנתבעות בפיצויים אולם השית על התובע אשם תורם בשיעור של 40% לאור הפעלת שיקול דעת לקוי.


לפי כתב התביעה, הגיע התלמיד יחד עם חבריו ללימודים למדשאות האוניברסיטה. לדבריו, היה זה נוהג הישיבה להביא את התלמידים למקום בערבי חמישי אחת לחודש, זאת על מנת לערוך ערב פעילות חברתית הכוללת ארוחה, ערב שירה ודבר תורה.

 

היתקלות בפסל בעקבות כיבוי אורות פתאומי 

 

לטענתו, במהלך הערב בסביבות השעה תשע, החלו התובע וחבריו להתרוצץ ואף ערכו תחרות ריצה מאולתרת. לאחר הריצה, כאשר עשה התובע את דרכו חזרה למקום ההתכנסות, כבו האורות לפתע והוא נתקל בחוזקה באבן גדולה שהוצבה במדשאה כפסל סביבתי.


כתוצאה מההיתקלות הוא נפל ונחבל, והובהל לבית החולים שם התגלה שבר ברגלו והוא ואושפז למשך ארבעה ימים. לטענתו, בעקבות התאונה הוא הפסיד ימי לימוד רבים, עד שנאלץ לפרוש מהישיבה ולהתחיל לימודים אקדמיים בתחום המשפטים. כמו כן, טען כי הוא נותר עם נכות צמיתה בשיעור של 19%.


בתביעתו, טען כי האוניברסיטה נהגה ברשלנות בכך שהציבה את האבן במדשאה ללא שילוט או אזהרה, כאשר היא אינה אוסרת על התרוצצות בדשא. את תביעתו נגד הישיבה נימק בכך כי למרות שהיה כבן 20 בעת האירוע יש לראות בו כקטין, וזאת בטענה כי כשירותו ואחריותו לאירוע היתה מופחתת עקב היותו תלמיד ישיבה, ולמעשה היה על צוות המורים להשגיח עליו ביתר שאת, ולדאוג שלא יתרוצץ במדשאה.

 

מנגד, טענה האוניברסיטה כי אין מקום כלל לחייבה בפיצויים שכן מדובר באבן גדולה אשר משמשת כפסל, והיה על התובע להבחין בה ולהיזהר בהתאם. לפיה, אין לו על מי להלין אלא על עצמו בלבד, ועל שיקול הדעת הלקוי שהפעיל כאשר בחר להתרוצץ במדשאת האוניברסיטה. 


כמו כן, טענה הנתבעת כי ממילא אין ממש בטענה כי האורות כבו לפתע, מאחר ומדובר בתאורת חוץ הדולקת באופן אוטומטי עד זריחת החמה.


הישיבה טענה להגנתה כי היא אינה יכולה להימצא אחראית לשרשרת אירועים אשר אינה בשליטתה, שכן המדשאה, התאורה והאבן נמצאות מחוץ לחתום אחריותה.

 

בית המשפט: לא מתקבל על הדעת שיש להתייחס לבחור כבן 20 כאל קטין 


בבואה לדון בתביעה, קבעה השופטת כי ראשית עלה בידי התובע להוכיח התרחשות התאונה, וזאת למרות שאף אחד מחבריו לא הבחין בנפילתו. שנית, נקבע כי אין להתייחס לתובע כקטין בשום מקרה, שכן לא מתקבל על הדעת שבחור כבן 20, על אף שהינו תלמיד ישיבה, יתנהג כקטין ולא יהיה מסוגל להפעיל שיקול דעת או לקחת אחריות על מעשיו.


בהמשך, בחנה השופטת את השאלה האם הצבתו של פסל במדשאה ציבורית יכולה להיחשב כפעולה מסכנת, ומה זה בעצם אומר לגבי מדשאות ופארקים אחרים המעוניינים להציב פסלים נאים בשטחם. השופטת קיבלה את טענת האוניברסיטה כי למעשה אין כל מניעה להציב פסל שכזה, וזאת לאור העובדה כי מדובר במדשאה ציבורית המיועדת לאנשים מבוגרים המעוניינים לטייל או לשבת במנוחה. המדשאה למעשה אינה מיועדת לפעילות גופנית או לריצה, וישנו פארק סמוך המיועד בדיוק למטרה זו.


אלא שלא עלה בידי האוניברסיטה להוכיח כי האורות לא כבו באופן פתאומי, ועל כן נוצר מצב בו הנתבעת אכן הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע כאשר נוצר שילוב מסוכן של מכשול בדמות אבן גדולה וחושך גמור ופתאומי. בעקבות צירוף אומלל זה, קבעה השופטת כי האוניברסיטה נמצאת אחראית לנזקיו של התובע.


בנוגע לאחריותה של הישיבה, קבעה השופטת כי למרות קביעתה כי התובע אינו יכול להיחשב כקטין, עדיין הנתבעת היא זו אשר הביאה אותו עם שאר חבריו למקום, היא זו שארגנה את הפעילות ועל כן היא זו החייבת בזהירות כלפיו. לפיכך, היה עליה להשגיח על הבחורים הצעירים אשר התרוצצו במדשאה.


עם זאת, קבעה השופטת כי על התובע יושת אשם תורם משמעותי בשיעור של 40%, בשל העובדה שלא חדל מריצתו לאחר שכבו האורות וזאת למרות שידע כי קיים סיכון ממשי בריצה בחשיכה גמורה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים


לפי כל אלה, ולאחר חישוב נכותו של התובע קבעה השופטת כי הפיצוי יחולק בין הנתבעות באופן כזה שהאוניברסיטה תחויב בשיעור של 40%, והישיבה תחויב ב20%. את הפיצוי העמידה השופטת על סך כולל של כ-502 אלף שקלים בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות, עזרת צד ג' ועוד. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 40% נותר התובע עם פיצוי בסך 300 אלף שקלים.


ת"א 3352-07