תלמיד תיכון נפצע בעת פינוי מסגרות חלונות ישנים מבית הספר לפי הוראת המנהל. למרות שבית הספר סירב לקחת אחריות על פציעתו וטען כי התלמיד פעל על דעת עצמו, בית משפט השלום בנצרת חייב בשבוע שעבר (יום ו') את התיכון בפיצויים בסך כמיליון שקלים לתובע.


לפי כתב התביעה, באפריל 2004 כשהיה התובע כבן 17, ביקש ממנו מנהל בית הספר הדמוקרטי בו למד להעמיס מסגרות של חלונות ישנים ברכבו ואז לסייע בפינויים לתוך מכולת אשפה ביישוב סמוך. התלמיד נשמע להוראת המנהל, ובעת שהשליך את אחת ממסגרות החלון לתוך מכולת האשפה הגדולה, ניתקה הזכוכית מהמסגרת ונפלה עם כל משקלה על שורש כף ידו.


בתביעתו, טען התובע כי כתוצאה מכך, נגרמה לו נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 30%, וכן נכות פלסטית בשיעור של 5%. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט תמך בחוות דעת זו, והעמיד את נכותו של התובע על אותם אחוזים בדיוק.


לטענת התובע, המקרה בו תלמיד נדרש לסייע לצוות החינוכי בעבודות שונות שאינן קשורות ללימודים עיוניים אינו חריג כלל, וכי עקב אופיו הדמוקרטי של בית הספר, התלמידים רשאים לבחור את המקצועות אותם הם חפצים ללמוד, כאשר הצוות החינוכי דוגל בשילוב פעילויות אחרות ומגוונות כגון גינון, ניקיון ופעולות שיפוץ.


מה גם שלפיו, הוא לא היה לבד בעת התאונה, אלא סייע למנהל יחד עם 2 חבריו לכיתה, כאשר שלושתם מעמיסים את המסגרות ונוסעים יחד ברכבו של המנהל ליישוב הסמוך. לאחר ארבעה ימי אשפוז, חזר התובע יחד עם אביו לזירת האירוע שם צילמו את המכולה ואת חלקי המסגרות ושברי הזכוכיות שנותרו עדיין על הארץ בסמוך לה.


לפיכך, פנה התובע לבית המשפט והגיש תביעה נגד מנהל בית הספר, הנהלת בית הספר והמועצה האזורית לה הוא משויך.


לתמיכה בטענותיו, הביא התובע למתן עדות את אחד התלמידים שסייעו בפינוי והיה נוכח בעת התאונה, אשר מסר גרסה דומה לרצף האירועים לזו שהושמעה על ידי התביעה.


התלמיד פעל מרצונו הטוב ובמטרה לקחת טרמפ עם המנהל


מנגד, טענו הנתבעים כולם כי למעשה התלמיד כלל לא קיבל הוראה לבצע את המשימה בגינה נפצע, אלא פנה מיוזמתו והציע עזרתו מתוך רצון טוב. מנהל בית הספר אשר העיד בפני בית המשפט טען כי הוא התבקש לפנות ממבנה ישן ונטוש בבית הספר מסגרות ישנות שככל הנראה נותרו שם עוד מימי הסורים. הוא העמיס לבדו את המסגרות שהיו נטולות זכוכיות, ואז הגיעו שלושת התלמידים וביניהם התובע.


לטענתו, הם ביקשו להצטרף לנסיעה בתור טרמפיסטים כשלכל אחד מהם יש מניע אחר. שניים מהם ביקשו לשוחח עם אשתו שהעבירה חוג צילום והתובע ביקש לרדת בקיבוץ הקרוב על מנת לפגוש מכונאי.


המנהל הוסיף בעדותו כי התובע כלל לא התבקש לקחת חלק בפינוי, אולם כאשר הגיעו למקום הוא התעקש ואף הפציר בו מספר פעמים שיאפשר לו להשליך את המסגרות למכולה. וכך, אתרע מזלו ולמסגרת אותה השליך היתה מחוברת זכוכית אשר התנתקה במהלך פעולת ההשלכה. לפיו, אין לו כל קשר לתאונה, ואין לתלמיד אלא להלין על עצמו ועל בחירותיו.


כמו כן, הנתבעים הגישו תביעת צד שלישי נגד משרד החינוך, בניסיון להפיל את האחריות, אם תימצא, על המדינה, אלא שזו נדחתה על ידי בית המשפט.


לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות מטעמם, קבע השופט כי האחריות מוטלת על כתפי הנתבעים בלבד, ואין מקום להטיל אפילו אשם תורם על התלמיד. לפיו, אין זה משנה כלל האם התלמיד ביקש מיוזמתו לסייע למנהל, מאחר ומדובר בנער צעיר, אשר ביקש ככל הנראה לרצות את מנהלו, ואין בכך עניין חריג.


לעומת זאת, חובת הזהירות חלה על בית הספר, ובכלל זה על המנהל, אשר ידע בבירור כי לפחות בחלק מהמסגרות היו זכוכיות, כך לפי עדותו שלו, ועל כן היה עליו לצפות שעקב מצבן הרעוע והשנים הרבות שחלפו, ישנה סכנה בהשלכתן.

 

לדברי השופט, מנהל התיכון ובית הספר בעצמו חטאו כלפי התלמיד, הפרו את חובת הזהירות כלפיו, והותירו אותו בסופו של יום עם נכות בידו, איתה ייאלץ לחיות כל ימי חייו.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות תלמידים וזכויות בגין ביטוח ילדים וסטודנטים
פורום אחוזי נכות


לפי כל אלה, חייב השופט את כל הנתבעים יחד בפיצויים בסך 1,221,450 שקלים לתובע עבור כאב וסבל, הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות והפסדי שכר. כמו כן, חויבו בהוצאות משפט בסך 7,000 שקלים ושכר טרחת עו"ד.

 

ת"א 3399-07