בית משפט השלום בראשון לציון קיבל בשבוע שעבר (יום ה') תביעת לשון הרע שהוגשה לאחר שהנתבע העליב את התובע בשלוש הזדמנויות שונות בסוכת אבלים. הנתבע חויב בפיצויים בסך עשרת אלפים שקלים ובהוצאות משפט.


לפי כתב התביעה, בעת שהגיע התובע לניחום אבלים, פנה הנתבע אל חברו ואמר לו, בקול רם ומול כל היושבים בסוכת האבלים, כי הוא וחברו התובע הם כמו "דתן ואבירם" וכי הם "שייכים לעדת קורח". במגזר הדתי, אמירות מעין אלו נחשבות לקללות חמורות במיוחד, המשפילות ומעליבות את מושאי הקללה, כאשר לפי הכתובים, דתן ואבירם היו מחרחרי ריב אשר אף פגעו בעם ישראל בימי משה רבנו. קורח אף הוא יצא נגד משה רבנו ואף נענש על כך כאשר נבלע באדמה.


אולם, לפי התובע לא היה זה האירוע היחיד בו נשמעו דברי הבלע. לטענתו, כשהגיע בשנית ובשלישית עם חברו לניחום האבלים ולתפילה השמיע הנתבע דברים דומים לאזני כל הנוכחים. וכך, בפעם השניה הוא ניגש לתובע בעת התפילה כשהוא מתקרב אליו בצעקות ותנועות ידיים, וקורא לו ולחברו להסתלק מהמקום, כשהוא מכנה אותם שוב בשמות דתן ואבירם.


בפעם השלישית, הגדיל הנתבע לעשות ורדף אחריהם בצאתם מהסוכה לכיוון בתיהם, כשהוא צועק לעברם שיסתלקו מהמקום ומכנה אותם "עדת קורח".


לדברי התובע, את האמירות שהשמיע באזני חברו באירוע הראשון הוא אמנם לא שמע, אך יתר באי המקום שמעו גם שמעו, ונודע לו על כך לאחר שסיים את התפילה. לדבריו, הנתבע צעק בכל אחת מהפעמים את הדברים הפוגעניים בקולי קולות, ובכך השפיל אותו ברבים והלבין את פניו. עוד טען כי מפאת כבוד האבלים וכבוד התפילה, לא השיב לו על דבריו, ואף ביקש משאר המתפללים שלא להגיב.


בסך הכל ניסה להרגיע מחלוקת בתפילה


מנגד, הכחיש הנתבע את התרחשות האירועים כפי שנטענו על ידי התביעה, וטען כי התובע וחברו ידועים לכל כמעוררי פרובוקציות בעיקר בימי אבל. לדבריו, הוא בסך הכל ניסה להשקיט את הרוחות שסערו בעקבות ויכוח בעת התפילה כאשר התובע וחברו עמדו במרכזו. בתגובה להתנהגותם, הוא ביקש שלא לעורר מהומה, ואמר לחבר התובע שיחדלו מהתנהגותם ולא יתנהגו כמו דתן ואבירם.


לטענתו, הוא כלל לא צעק, לא אמר את שמו של התובע, ולא ביקש להשפילו. כל שעשה, לדבריו, היה לנסות ולהרגיע רוחות סוערות ותו לא.
לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, קבעה השופטת כי גרסת התביעה מתקבלת בשל אמינותה והרצף העקבי בה נשמעה. לדבריה, התובע חזר על הצהרתו במדויק, כאשר הוא אינו מנסה להגזים בדבריו, ומודה כי את האירוע הראשון שמע מחברו רק לאחר שנאמרו הדברים. כמו כן, הובאו עדויות הן מפי חברו והן מפי אחרים שהיו נוכחים באירוע, כאשר כולם תומכים בעדותם בטענות התביעה, ומציגים עדות עקבית ואמינה.


לעומת זאת, לפי עדותו של הנתבע בעצמו, נראה כי כל העניין החל בשל מחלוקת קודמת בעניין אמירת תפילות מסוימות בסוכת האבלים, וכי הדברים נאמרו בעקבות אי הסכמה בינו לבין התובע בעניין זה. כמו כן, למרות שציין בראשית דבריו כי האמירות לא הופנו אל התובע באופן אישי אלא כוונו לציבור כולו, בעדותו הודה כי כיוון את האמירות הפוגעניות לתובע על מנת להביע התנגדותו למחלוקת.


הנתבע: הביטוי "דתן ואבירם" דומה לביטוי "שמשון ויובב"


לפיכך, קבעה השופטת כי האמירות אכן נאמרו בשלוש הזדמנויות שונות, וכי הם הביאו לפגיעה בתובע. את ניסיונות הנתבע להקטין בחשיבות הדברים דחתה השופטת, וטענה כלפיו כי הוא בוחר להתעלם ממעשה הבגידה החמור המיוחס לדתן ואבירם, כאשר הוא משווה את הביטוי לכינוי שניים בשמות שמשון ויובב מסדרת הטלוויזיה "פינוקיו", כאומר: הם לא כל כך נוראים, אלא שובבים שעושים טריקים.


לבסוף, קבעה השופטת כי מדובר באמירות העולות לכדי עוולת לשון הרע, וכי על הנתבע לפצות את התובע. בעניין גובה הפיצוי קבע בית המשפט כי יש להתחשב בעובדה כי האמירות הפוגעניות לא נאמרו בזדון וללא קונטקסט אלא בתוך מחלוקת ומתוך התנגדות לנוסח התפילה, ומנגד יש להתחשב בפומביות הדברים ובפגיעה בשמו הטוב של התובע.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית


תוך התחשבות בגורמים אלה ונוספים, קבע בית המשפט כי הנתבע ישלם לתובע סכום של עשרת אלפים שלקים וכן יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 שקלים.


תא"מ 10020-10-12