בית משפט לענייני משפחה בחיפה קיבל בשבוע שעבר (יום ג') את בקשתה של אישה לצו ירושה של מי שלטענתה היה בן זוגה בעת פטירתו. למרות ניסיונותיהם של ילדיו לשלול טענותיה בדבר הזוגיות ביניהם, קבע בית המשפט כי היא נחשבת על פי חוק לידועה בציבור והיא זכאית לירושת המנוח.


בתביעתה, טענה האישה כי היא והמנוח היו בני זוג לכל דבר, כאשר תחילת היחסים שלהם בשנת 2009 וסיומם עם פטירתו באפריל 2011. לטענתה, זמן קצר טרם לכתו, ביקשו השניים להינשא ואף ערכו הכנות בעניין, כך למשל היא שינתה את שם משפחתה, המנוח רכש לה טבעת נישואין והם קיבלו היתר נישואין מהרבנות.


כמו כן, טענה כי המנוח רכש עבורה רכב חדש, טלפון נייד ועוד. לדבריה, הם אף תכננו לעבור לגור יחד לאחר הנישואים בדירתו, כאשר כמה חודשים לפני פטירתו, החלו בשיפוץ הדירה ורכשו יחד ריהוט חדש.


לטענת האישה, מאחר והשניים ניהלו מערכת יחסים רצינית, ואף ביקשו להינשא יש לראות בה כידועה בציבור של המנוח, ולפיכך היא זכאית לדמי הירושה.


הנתבעים: לא היה שום קשר רומנטי בין התובעת למנוח 


מנגד, הכחישו שני בניו של המנוח את טענות האישה, כאשר הם טוענים כי מעולם לא היתה ביניהם מערכת יחסים, לא כל שכן רצינית, וכי מדובר ביחסי עבודה וחברות לכל היותר, עם קשר מיני אקראי בלבד. לטענתם, התובעת אשר עבדה כאחות בבית החולים בו עבד אביהם, סיפרה לו כי בעלה מכה אותה וכי היא מסורבת גט. אביהם שהיה גרוש זה זמן מה מאמם, ניהל עמה קשר מיני, ומעולם לא סיפר לאיש על הזוגיות לכאורה.


כמו כן, טענו הבנים כי בעוד האישה טוענת ליחסים קרובים ואדוקים, אביהם למעשה המשיך בקשר רומנטי עם אמם, כאשר הם נוסעים יחד לטיולים בחו"ל, חוגגים יחד את החגים ועוד. יתרה מכך, אחד הבנים גר עם האב זמן רב בתקופה המדוברת, ומעולם לא היה עד לזוגיות הקרובה כפי שנטענה על ידי התובעת. לפיכך, טענו השניים כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב על מנת להשיג כספי ירושה שאינם כלל שייכים לה.


לאור ההבדלים התהומיים בין טענות הצדדים, נאלצה השופטת לבחון באופן יסודי את מהות הקשר בין המנוח לתובעת ולמצוא תימוכין והוכחות חותכות לטענותיה. ראשית, ביקשה השופטת לבחון האם התובעת עומדת בקריטריונים הקבועים בחוק להיותה ידועה בציבור, כאשר הקריטריונים הינם: קיום חיי משפחה על ידי בני הזוג, משק בית משותף והתנאי כי אף צד אינו נשוי לאחר.

 

בית המשפט: אין ספק כי השניים נחשבים לידועים בציבור


לאחר בדיקת מכלול העדויות שהובאו בפני בית המשפט וכן המסמכים שהוגשו בהליך, נראה כי השניים ניהלו חיי משפחה אדוקים על אף שלא חיו יחד באותה הדירה. כך למשל, הוכיחה האישה באמצעות מסמכים שהגישה מבית הדין הרבני, כי השניים ביקשו היתר לנישואין שאף התקבל. כמו כן, הציגה התובעת קבלה של המנוח עבור טבעת נישואין שרכש עבורה כשלושה חודשים לפני מותו.


עוד הציגה התובעת רישום ממשרד הפנים על כך ששינתה את שמה לשם משפחתו של המנוח, וזאת מתוך כוונתם של השניים להינשא. גרושתו של המנוח אף הצהירה בעדותה בפני בית המשפט כי היא הכירה את התובעת כבת זוגו של בעלה לשעבר, וכי היא הגיע לחגוג יחד איתו את אחד החגים בביתה.


מתוך הוכחות ועדויות אלו, אף הוכח כי התובעת לא היתה נשואה במהלך מערכת היחסים ביניהם, כאשר היא הציגה תעודת גירושין שניתנה לה בערך כשנה לפני מות המנוח. לגבי הקריטריון האחרון, קבעה השופטת כי למרות שהשניים לא חיו יחד ולא ניהלו משק בית לפי הגדרתו היבשה בחוק, אין להתכחש לעובדה כי התובעת היתה כבת בית בדירתו של המנוח, והם אף ערכו שיפוץ מקיף טרם לכתו לשם הכנת הדירה למגורים משותפים.

 

יש לך שאלה? 

פורום זכויות ידועים בציבור והורות משותפת
פורום צו ירושה | צו קיום צוואה


לפי כל אלה, קבעה השופטת כי עלה בידי התביעה להוכיח מעל לכל ספק כי התובעת והמנוח ניהלו מערכת יחסים העולה לכדי הגדרתם כידועים בציבור, וכי לפיכך, הינה זכאית לדמי הירושה.


לבסוף, קבע בית המשפט כי מלבד צו הירושה שיינתן לתובעת, היא אף תקבל מחצית משווי הרכב המשותף, וכן בני המנוח יחויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20 אלף שקלים.

 

ת"ע 8157-01-13