בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, דחה בשבוע שעבר (יום א') את תביעתו של בעל שטען כי הסכם הגירושין שערך עם אשתו שנים קודם לכן נערך אך ורק למראית עין במטרה להתחמק מנושים, ולכן עתר לבטלו. בית המשפט קיבל את טענות האישה בדבר כנות הגירושין וחייב את הבעל בהוצאות המשפט.


כשש שנים לאחר שנישאו, חתמו הצדדים על הסכם גירושין בשנת 1997. במסגרת ההסכם נקבעו דמי המזונות לשני ילדיהם הקטנים שישולמו על ידי האב, כאשר המשמורת עליהם ניתנה לאם.


עוד נחתם במסגרת ההסכם כי הבעל יישא בחובותיו האישיים ויבטל כל ערבות שנחתמה על ידי אשתו, כי כל צד ישמור על זכויותיו במקום העבודה וכי האישה תוותר בתמורה לכל אלה על כתובתה.


ההסכם אושר על ידי בית הדין הרבני, והשניים התגרשו ועברו עם הזמן כל אחד לבית הוריו, כאשר הבעל מגיע מידי פעם לבקר את גרושתו בבית אמה.


כחמש שנים לאחר הגירושין, ושנה לאחר שהאישה רכשה דירה, עברו השניים יחד עם ילדיהם להתגורר בדירה, כאשר הם חותמים ביניהם על הסכם ממון, השומר על זכויותיהם כפי שנחתמו בהסכם הגירושין, ומותיר את הזכויות בדירה אצל האישה בלבד.


אלא שמערכת היחסים הזו לא החזיקה מעמד, ולאחר כשנתיים בלבד בדצמבר 2005 עזב הבעל את הדירה לצמיתות ואף ניתק כל קשר עם גרושתו.


התובע: ההסכם היה רק למראית עין כדי להתחמק מנושים


לאחר עזיבתו, הגיש הבעל תביעה נגד האישה, בה טען כי למעשה הכל היה מעשה תרמית על מנת להתחמק מנושים להם היה חייב כספים. לדבריו, הסכם הגירושין נועד להעביר את כל זכויותיו בדירה המשותפת לאישה, ובכך למנוע מנושיו לשים ידיהם על השלל.


לטענתו, מאז הגירושין חיו השניים כידועים בציבור, ולכן יש לבטל את ההסכם שנחתם, ולהעניק לו זכויות לפי מעמדו החדש כידוע בציבור של האישה. עוד טען כי את הדירה שרכשה האישה הם רשמו על שמה בלבד מאותה הסיבה בגינה חתמו על ההסכם – כדי להתחמק מהנושים; ואת משכורתו היה מפקיד מידי חודש לחשבונה של האישה, כאשר הוא מסייע במימון המשכנתא שלקחה.


לפיכך, דרש הבעל בתביעתו מחצית משווי הדירה, ואף חיוב האישה במחצית מהחובות שצבר.


מנגד, הכחישה האישה את טענות הבעל מכל וכל, וטענה כי הסכם הגירושין ביניהם נחתם בכנות תוך רצון אמיתי להיפרד, וזאת לאחר שנישואיהם עלו על שרטון כאשר הבעל הסתבך בחובות ואף החל להשתמש באלימות מילולית כלפיה. לדבריה, לאחר הגירושין, הוא נותר ללא קורת גג, לאחר שאמו מאסה במגורים המשותפים עמו, ולאחר שהותיר אחריו שני מכתבי התאבדות, לא היתה לה ברירה אלא להכניס אותה לביתה.


אולם מהר מאוד היא נאלצה לחזור לבית הוריה בשל מריבות בלתי פוסקות ואי יכולתם לחלוק דירה. רק שנים אחר כך, כאשר רכשה את הדירה לבדה, התחדשו היחסים בעקבות הצקות והפצרות בלתי פוסקות מצד הבעל, והיא התירה לו לעבור לגור עמה בדירה החדשה שקנתה מכספה הפרטי והיתה רשומה על שמה בלבד.


לגבי טענותיו בנוגע למשכורת שהפקיד בחשבונה, טענה כי הסכימה לכך בעקבות בקשתו עקב הגבלת חשבון הבנק שלו, ובתנאי שישאיר לאחר המשיכה את סכום המזונות שהוא חייב לה.


לטענתה, אין לבעל כל זכות בדירה ואין מקום לחייבה בגין חובותיו, בעיקר לאחר שכבר נחתמו ביניהם שני הסכמים המסירים ממנה כל אחריות בנושא.


בית המשפט: "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה"


לאחר שמיעת טענות הצדדים, במתן פסק הדין, נזפה השופטת בתובע וציינה כי הוא ככל הנראה סבור כי הסכם משפטי שקיבל אישור של פסק דין כפי שנחתם ביניהם, אינו אלא נייר הנועד לשרת את מטרותיו ורצונותיו באותו הרגע. כאשר ביקש לרמות באמצעותו - רימה, וכעת מבקש הוא לבטלו תחת הסיבה כי רימה בתחילה.


בשלב זה, הדגישה השופטת כי על התובע לדעת ולהבין כי מתרמית לא יכולה לצמוח זכות לתביעה, וכי גם אם אכן ניסה לחמוק מנושיו באמצעות אותו הסכם, אין הוא יכול כעת לבטלו בשל סיבה זו.


יתרה מכך, עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הגירושין נעשו בשל התדרדרות היחסים ביניהם, בין היתר כתוצאה מהסתבכות התובע בחובות, וכן כי ההסכם ביניהם שיקף את רצונות הצדדים באותה העת.


לבסוף, קבעה השופטת כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי השניים ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור, בעיקר לנוכח העובדה כי הם חתמו על הסכם ממון המותיר כל צד עם אותן הזכויות והחובות כפי שנקבעו בהסכם הגירושין. מנגד, עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הדירה שייכת לה בלבד.

 

יש לך שאלה?

פורום הסכם גירושין
פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים


לפיכך, דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעתו של הבעל, הותיר את שני ההסכמים על כנם, וחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים.


תמ"ש 12961-05