בית משפט השלום בתל אביב פסק בשבוע שעבר (יום ה') לטובת מנקה שהגישה תביעתה נגד מדינת ישראל, חברת הניקיון וכן חברת הביטוח בגין נזקים שנגרמו לה לאחר שנפל עליה ארון במהלך העבודה. בית המשפט חייב את חברת הביטוח בלבד בתשלום פיצויים בסך כ-136 אלף שקלים לתובעת.


לפי כתב התביעה, התובעת שעבדה כמנקה במשרד המסחר והתעשייה, עלתה במהלך עבודתה במאי 2004 במדרגות, כאשר נתקלה בשני סבלים אשר נשאו ארון בידיהם, והפילו אותו עליה כתוצאה מההתקלות. 


העובדת נפצעה והובהלה לקופת החולים הקרובה למתן טיפול ראשוני. לאחר בדיקה שנערכה לה על ידי אורתופד וכן נוירולוג במקום, היא נשלחה לביתה והומלץ לה לשוב למעקב ולטיפולים נוספים.


אלא שלטענת התובעת, מאז אותה תאונה, היא פיתחה חרדות נפשיות רבות, והייתה מצויה בפחדים תמידיים ובמתח רב. לטענתה, היא אף החלה לסבול מסימפטומים כגון נדודי שינה, סיוטים, עצבנות יתר, מצבי רוח משתנים, ועוד. כמו כן, היא סבלה אף מתסמינים פיזיים כמו כאבי ראש קשים, עייפות כרונית, חולשה כללית וסחרחורות.


לאור הסימפטומים הרבים שהופיעו לאחר האירוע, היא הופנתה לפסיכיאטר אשר אבחן אצלה הפרעת דחק בתר־חבלתית (פוסט טראומה) והיא החלה בטיפול פסיכיאטרי.


בתביעתה, טענה העובדת כי התאונה אירעה עקב רשלנותה של המדינה, ועקב הפרה של חובת הזהירות כלפיה. לטענתה, עליה לפצות אותה הן בגין הנזקים הנפשיים והפיזיים מהם היא סובלת, והן בגין הסיוע לו היא נדרשת מאחר ומאז התאונה אינה מתפקדת כבעבר.

 

המדינה: העובדת נדחקה בין הסבלים וגרמה להם להפיל את הארון 


מנגד, טענה המדינה כי האירוע כולו התרחש בשל חוסר תשומת לבה של התובעת ואין לה על מי להלין אלא על עצמה בלבד. לטענתה, העובדת נדחקה בין שני הסבלים במעבר המדרגות הצר, עד שגרמה להם להפיל את הארון שנשאו בידיהם.


בנוסף, הכחישה המדינה את נזקיה הרפואיים, הן הנפשיים והן הפיזיים של התובעת, בטענה כי לא הציגה חוות דעת רפואית בנושא.


הנתבעות הנוספות, חברת הניקיון אשר גייסה את התובעת וחברת הביטוח המבטחת אותה, טענו להגנתן כי במידה והתביעה תתקבל, על המדינה לשאת באחריות, מאחר והתאונה אירעה בשטחה ומאחר ואין להטיל אשמת התרשלות עליהן.


בתגובה לטענות אלו, הגישה המדינה תביעת צד ג' כנגד השתיים, בטענה כי ממילא חוזה ההעסקה שנחתם בין הצדדים מציין כי האחריות על העובדת חלה על חברת הניקיון, כמעסיקתה לפי חוק.


לאור הפער בין טענות הצדדים, מינה בית המשפט פסיכיאטר מטעמו אשר יגיש חוות דעתו בעניין. בהמלצתו, טען המומחה, כי בעוד לתובעת ישנה נכות צמיתה בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה, עוד טרם התאונה סבלה מבעיות נפשיות אשר בגינן ניתן לקבוע לה 10% נכות, ללא קשר לאירוע.


בתגובה להמלצתו, טענה התובעת כי לא היו כל בעיות נפשיות טרם התאונה, וכי המומחה מתייחס בדבריו לאירוע יחיד בו קיבלה כדורי הרגעה עקב מות אביה. עוד טענה כי מאז התאונה התרחקו ממנה בני משפחתה, בעלה ובתה עזבו את הבית, וזאת משום מצבה הנפשי המתדרדר והקושי הרב להתמודד עמה.

 

בית המשפט: על המדינה היה לדאוג למעבר בטוח במדרגות 


לאחר שמיעת טענות הצדדים ועדויות המומחים, קיבל השופט את תביעת העובדת, וקבע כי היא זכאית לקבל פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה. יחד עם זאת, דחה את המלצות המומחה שהביאה מטעמה, וקבע כי יש לקבל את המלצת הפסיכיאטר שמונה על ידי בית המשפט.


עוד נקבע כי העובדת הועסקה בשירות המדינה, וכי המדינה היא זו אשר הפרה את חובת הזהירות כלפיה, כאשר היה עליה לדאוג כי עובדיה יוכלו לעלות בבטחה במדרגות גם כאשר סבלים מהצד השני נושאים ארון על כתפם.

 

יש לך שאלה?

פורום מפגע בטיחותי בעבודה, כשל בטיחותי וחקירת תאונות בעבודה
פורום אחוזי נכות


למרות זאת, המדינה לא חויבה ישירות בפיצויים ואף לא חברת הניקיון, אלא חברת הביטוח אשר ביטחה את המנקה מטעם המדינה. לפי כל אלה, חויבה חברת הביטוח בתשלום פיצויים בסך 219,692 שקלים בעבור כאב וסבל, עזרת צד ג' והפסדי שכר. לאחר ניכוי התגמולים שקיבלה העובדת מהמוסד לביטוח לאומי, נותרה התובעת עם סכום של 136,746 שקלים.


לבסוף, חויבה הנתבעת אף בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כ-32 אלף שקלים.


ת"א 23472-07