בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, קבע לאחרונה בצעד חריג, כי משמורת על נערה כבת 17 תינתן לאביה החורג, ולא לאביה הביולוגי לאחר מות אמה, וזאת לנוכח התחשבות ברצון הבת, וכן לאור הקשר ההדוק שלה לאחיותיה למחצה.


כשלוש שנים לאחר גירושיה מאבי בתה בשנת 2001, נישאה האם המנוחה לאחר, וממנו נולדו לה שתי בנות נוספות. בתה, שהיתה כבת 4 בעת המעבר, התגוררה עמה ונפגשה עם אביה הביולוגי, שהקים אף הוא משפחה חדשה, בהסדרי ראיה.


אולם, האידיליה המשפחתית החדשה של הבת, נקטעה באחת כאשר אמה נפטרה ממחלה קשה בשנת 2009. אז, החליט אביה הביולוגי כי הוא מעוניין להתאחד שוב עם בתו, ולקבל עליה משמורת בלעדית עתה כשאמה נפטרה.


אך, בניגוד אולי לציפיות האב, התנגד האב החורג לבקשה, והגיש תביעה נגדית למשמורת. לטענתו, הבת גדלה בביתו מאז שהיתה בת ארבע שנים בלבד, והוא דאג לכל צרכיה כאב לכל דבר. כמו כן, היא קשורה בקשר הדוק לשתי אחיותיה הקטנות, שאמנם הינן אחיות למחצה, אך הדבר אינו ניכר כלל ביחסים הקרובים ביניהם, והבת אף מתייחסת אליהן, מאז מות אמן, כאל בנותיה.


לפי תביעתו, מעברה לבית אחר, גם כאשר מדובר בבית של אביה הביולוגי, עלול לגבות מחיר קשה מנערה שאך לא מזמן איבדה את אמה, וקשרה נפשה בנפשן של אחיותיה הצעירות ממנה.


כמו כן, הדגיש האב החורג את רצונה של הבת להישאר בביתה היחיד שהכירה מילדותה, וכי על בית המשפט להתחשב ברצון זה.

 

האב הביולוגי: זוהי זכות טבעית הקודמת לזכותו של האב החורג 


מנגד, טען האב הביולוגי, כי זכותו הטבעית היא לקבל משמורת על בתו, וכי זכותו זו קודמת לזכות האב החורג עליה. כמו כן, טען כי הדיון בטובתה של הבת וברצונותיה טובים ויפים רק כאשר ההורה הביולוגי הנותר מוציא עצמו מן המשוואה, ומסיר אחריותו כלפיה.


לפיו, במקרה זה אין זה כך, שכן האב הביולוגי מעוניין ורוצה בכל מאודו להתאחד עם בתו, ולהעניק לה את הטוב ביותר.


בנוסף, התייחס האב לטענתו של האב החורג לגבי תפקיד האם שלקחה על עצמה הבת כלפי אחיותיה הצעירות, וטען כי אין זה ראוי להתיר לנערה צעירה לשמש בתפקיד כזה, בעוד היא מתאבלת על אמה, וכי היא צריכה לחזור ולנהוג ככל נערה צעירה בגילה, ולהיות חופשיה מטרדות כגון אלה.


לבסוף, האשים האב את האב החורג כי הוא שולט באופן פסיכולוגי על בתו, וכי הוא עושה ככל שביכולתו על מנת להרחיק ביניהם.


לאחר שקיבלה השופטת תסקירים וחוות דעת מיחידת הסיוע, עוד בשנת 2010, ניסתה להפנות את השניים להגיע לפשרה באמצעות איש מקצוע, שינחה אותם. אולם, כל הנסיונות לפשר בין הצדדים עלו בתוהו, ולשופטת לא נותר אלא לקבוע למי תינתן המשמורת על הנערה.


מבחינה מדוקדקת של עובדות חייה של הנערה, וכן של רצונה וטובתה, קבעה השופטת כי במקרה זה טובתה היא להישאר בביתה עם אביה החורג ושתי אחיותיה. בנימוקיה להחלטתה, קבעה השופטת כי העברת משמורת לאב הביולוגי פירושה ניתוק הנערה מביתה, מאחיותיה איתן חיה מרגע היוולדן, ומהמקום בו היא רוצה להישאר.


השופטת ערכה שיחה עם הבת כשהיתה כבת 14, שם היא הביעה את רצונה להישאר יחד עם אחיותיה בבית אביה החורג. לפי בית המשפט הנערה היתה בוגרת לגילה, דיברה בנחרצות, וידעה לומר בבהירות את רצונה.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
פורום בית משפט לענייני משפחה


לפיכך, קבעה השופטת כי כל הפרמטרים, בצירוף רצונה של הבת שאינו עומד בניגוד לטובתה, מעידים על כך כי מוטב לה להישאר עם אביה החורג ולהמשיך ולקיים קשר בהסדרי ראיה עם אביה הביולוגי.


לבסוף, הוסיפה השופטת, כי אין מקום להוסיף על צערה של הנערה ועל הקושי שלה עם פטירתה של אמה, ועל כן יש להותיר את המצב על כנו, כפי שביקשה בעצמה.


תמ"ש 8096-02-10
תמ"ש 16203-02-10