אב גרוש שויתר על הסדר משמורת משותפת לילדיו, התנגד לכך שבתו בת ה- 12 תעבור ממסגרת חינוכית אנתרופוסופית לבית ספר רגיל, ועתר לצו מניעה שיאסור על השינוי, בטענה כי המעבר למסגרת חינוכית רגילה תפגע בכישוריה החברתיים והלימודיים.

 

בית משפט לענייני משפחה בנצרת דחה לאחרונה את הבקשה של האב לצו מניעה, וקבע כי יש לכבד את רצונה של הקטינה ולאפשר לה לבחור בעצמה את מסגרת החינוך המתאימה לה.

 

לבני הזוג שני ילדים משותפים, בני 14, ו- 12, אשר שניהם לומדים בבית ספר אנתרופוסופי. במסגרת הסכם הגירושין משנת 2008, קבעו הצדדים שהילדים יהיו במשמורת ובאחריות הורית משותפת ושוויונית. בין היתר התחייבו ההורים שלא לבצע שינוי חד צדדי בחינוך הילדים.

 

למרות ההסכם, בינואר 2013 עתרה האם לקבוע את משמורת הילדים אצלה ולשנות את חלוקת זמני השהייה. האב שנואש ממאבקים עם גרושתו, ויתר על הסדר המשמורת המשותפת בלית ברירה, ועם הזמן נותק הקשר שלו עם הילדים.

 

האם רשמה את הילדה לחטיבת ביניים רגילה ללא הסכמת האב

 

לאחרונה האב התאושש מתקופה קשה שחווה וביקש לשוב ולממש אחריותו ההורית ולהיות מעורב בחינוך ילדיו. לטענתו, הילדים שולבו במסגרת החינוך האנתרופוסופית החל מגיל ינקות, וסיפר כי מדובר בשיטה חינוכית הדוגלת בהתפתחות העולם רגשי והחוויה פנימית של הילד, תוך לימוד בכיתות קטנות, בבית ספר הממוקם בחיק הטבע.

 

הבת אשר סובלת מלקויות למידה ומקשיים חברתיים, ביקשה לשנות את הסביבה הלימודית ולעזוב את בית הספר האנתרופוסופי המרוחק מבית אמה לטובת מסגרת חינוכית רגילה. אמה אשר תמכה ברעיון רשמה אותה לחטיבת ביניים רגילה, הקרובה לבית, ללא התייעצות עם האב וקבלת הסכמתו.

 

עובדת סוציאלית ששוחחה עם הבת, בעקבות בקשת האב לצו מניעה, התרשמה כי מדובר בנערה רגישה, בוגרת ואינטליגנטית, אשר מעוניינת להשתלב בעיר מגוריה ולפתח שם קשרים חברתיים חדשים. עוד התרשמה כי הקטינה מודעת לקשיים הלימודיים והיא לקחה על עצמה מטלות נוספות לחופש הגדול לצורך שיפור רמתה הלימודית, ואף הכירה חברה חדשה שתלמד עמה בחטיבת הביניים.

 

העובדת הסוציאלית הבינה את חששות האב מהשינוי הגדול, וציינה כי יש פסול באופן בו התקבלה ההחלטה ללא שיתוף, אך עם זאת המליצה לכבד את רצונה של הבת ולאפשר את המעבר ללימודים בבית ספר רגיל.

 

הרעיון לעזוב את בית הספר הקודם הוא יוזמה של הקטינה

 

בית המשפט התרשם כי הסכסוך בין ההורים, אינו גורם שהשפיע על החלטת הקטינה לעזוב את שיטת החינוך האנתרופוסופית, והיוזמה לשנות את המסגרת החינוכית באה ממנה ולא מאמה. עוד קבע כי הרעיון התגבש מספר חודשים, תוך ניתוח האפשרויות השונות, והוא לא נבע ממצוקה ארעית בבית הספר הקודם, אלא מתוך רצון כן ובוגר להביא לשינוי שהוא בעיקר חברתי.

 

השופט אשר נדרש לקבל החלטה על פי עיקרון טובת הילד, ציין כי מצד אחד קיים סיכון שהשינוי יוביל להתדרדרות מהבחינה החינוכית, הלימודית והחברתית, כפי שחושש האב, אך מן הצד השני ייתכן כי דווקא מניעת הילדה לממש את רצונה, תגרום לתסכול רב ולרגשות שליליים שייפגעו במוטיבציה שלה.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
פורום זכויות הילד

 

בסופו של דבר לאחר בחינת מכלול הנסיבות, והסתמכות על תסקיר הסעד וחוות דעת של גורמי חינוך שונים, קבע בית המשפט כי יש לאפשר לנערה לממש עצמה באמצעות שינוי מסגרת החינוך, חרף התנגדות האב. על כן הבקשה לצו מניעה נדחתה ונקבע כי הקטינה רשאית להירשם וללמוד בחטיבת ביניים הקרובה למקום מגוריה.

 

תמ"ש 42164-07-14