בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דן בשבוע שעבר (יום ה') בתביעת אישה כבת 80 נגד סוכנות נסיעות, לאחר שלטענתה היא ננטשה בשדה התעופה ברומא, במשך 13 שעות, בזמן שחברי הקבוצה המשיכו למרוקו. בית המשפט נזף במדריך על התנהגותו, וקבע כי על החברה לפצות את התובעת.


לפי כתב התביעה, בספטמבר דאשתקד ביקשה התובעת לטוס בטיול מאורגן למרוקו. היא נפגשה עם המדריך ויתר חברי הקבוצה בשדה התעופה בארץ, ויחד הם עלו על הטיסה לאיטליה, כדי לתפוס את טיסת ההמשך.


אולם, במהלך הטיסה חשה הנוסעת ברע, והזדקקה לטיפול רפואי על ידי רופא שהיה על הטיסה. הטיפול הרפואי היווה למעשה את יריית הפתיחה לכל המחדלים שאירעו לאחר מכן, והוביל לחזרתה לארץ, פחות מ-24 שעות לאחר יציאתה לטיול המיוחל.


בטיסה, פנה מדריך הקבוצה לתובעת ושאל אותה אם היא מעוניינת להפסיק את הטיול ולהתפנות לבית חולים. בתגובה היא השיבה לו כי היא מרגישה מצוין, וכי בכוונתה להמשיך את הטיול כמתכונן. לאחר הפצרותיו בה, הסכימה להצעתו כי תוצמד לה דיילת מחברת התעופה האיטלקית שתוביל אותה בכיסא גלגלים לטיסת ההמשך למרוקו, וכי הוא בעצמו ייקח לה את תיק היד על מנת להקל עליה.


התובעת המתינה בסבלנות ליציאת הנוסעים מהמטוס עם הגעתם לשדה התעופה, והמתינה כשעתיים נוספות לדיילת שתיקח אותה כפי שהובטח לה על ידי המדריך, אולם אף אחד לא הגיע לעזרתה. גם כאשר היא פנתה לצוות הטיסה בשאלות לגבי הובלתה לטיסת ההמשך לא נענתה.


ההמתנה הארוכה הופרעה כאשר היא התבקשה לעזוב את המטוס שכן הוא אמור להמשיך ליעד אחר. היא לוותה על ידי אחת הדיילות לאוטובוס אשר לקח אותה לטרמינל.


המתינה 13 שעות בנמל בעוד חברי הקבוצה המשיכו למרוקו


ללא ידיעת השפה האיטלקית או האנגלית, בארץ זרה, חשה האישה חוסר אונים מוחלט והבינה כי ננטשה מאחור כאשר חבריה לקבוצה כבר נמצאים בדרכם ליעד הטיול. היא פנתה לאחד מעובדי חברת התעופה בבקשה לסיוע, וזה המליץ לה ללון בבית מלון סמוך עד לטיסה למרוקו למחרת היום, שם תוכל אולי להתאחד עם חבריה לקבוצה.


התובעת הסכימה, ועובדת החברה הובילה אותה לתחנת אוטובוס מחוץ לנמל התעופה. שם, האישה שוב ננטשה, כאשר העובדת אינה מוסרת לה את שם המלון, שובר של החברה, כתובת או כל פרט לאחר שהיה מסייע בידה להגיע למקום. וכך, שוב מצאה עצמה האישה יושבת לבדה בחוסר אונים, כאשר אף נהג אוטובוס אינו מוכן לסייע לה, כיוון שלא ידעה להסביר לאן פניה מועדות.


בלית ברירה, שבה האישה לנמל התעופה וגמלה בלבה למצוא תיירים ישראלים שאולי יוכלו לסייע לה להיחלץ ממצב הביש. למרבה המזל, לאחר כמה שעות בהן ישבה בטרמינל ללא אוכל או שתיה, שמעה עברית למרחוק. היא הזדרזה בכוחות אחרונים לעבר הזוג, ושטחה בפניהם את כל קורותיה כשהיא נסערת ונרגשת. בני הזוג היו המומים מהסיפור ולא עזבו אותה עד שהצליחה לבסוף לעלות על טיסה חזרה לארץ.


בסך הכל, "בילתה" התובעת כ-13 שעות בשדה התעופה, בלי תיק היד שלה, ללא יכולת לרכוש מזון או שתיה, ללא אפשרות להתקשר לארץ, או לחלופין למדריך הקבוצה וללא ידיעת השפה.


את מזוודתה ואת תיק היד שלה קיבלה כמה ימים אחר כך. תיק היד, שהתקבל על ידי אחד מחברי הקבוצה, הגיע לידיה כשהוא ריק לחלוטין מתכולתו.


משרד התיירות: התובעת לא הסגירה את מצבה הרפואי


מנגד, סוכנות הנסיעות טענה כי אין היא אחראית לדבר, שכן חברת התעופה האיטלקית היא זו שמנעה ממנה להגיע לטיסת ההמשך, וזאת בשל מצבה הרפואי של התובעת. לטענתה, התובעת לא גילתה בשום שלב למי מנציגי המשרד על מחלת הסוכרת ממנה היא סובלת.


כמו כן, טענה הנתבעת כי היא עשתה ככל שביכולתה להתמודד עם המצב, אולם צריך לזכור שהמדריך היה אחראי על 40 מטיילים נוספים ולא יכול היה להפקירם בשל מטיילת שלא חשה בטוב.


בתגובה, טענה התובעת כי אין לה כל בעיה רפואית, וכי היא נוסעת לחו"ל מידי שנה. לטענתה, מעולם לא היו לה בעיות בטיסה, או בטיול מאורגן, והיא תמיד נסעה לבדה. יתרה מכך, לאחר חזרתה מהטיול שלא צלח, נסעה לשני יעדים נוספים.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, נזף השופט במדריך הטיולים על התנהגותו, וקבע כי פעולותיו היו בלתי סבירות, בעיקר לאור ניסיונו רב השנים כמדריך קבוצות. הוא יכול היה למזער את הנזק לו היה משאיר את תיק היד בידי האישה, מוסר לה מספר טלפון בו תוכל להשיגו, מוודא עם עובדי חברת התעופה כי הם מודעים למצב ולהסכם שנערך ביניהם לגבי טיסת ההמשך ועוד.


אולם, דבר מכך לא עשה המדריך, אלא הותיר אישה מבוגרת לבדה בשדה התעופה, ללא תיק היד שלה, כשהוא מודע למצבה הרפואי ולעובדה כי היא אינה דוברת את השפה. יחד עם זאת, קבע השופט כי לא ניתן להטיל עליו כל אחריות משפטית שכן הוא היה שלוח חברת התיירות ועל כן אינו יכול להיחשב כאחראי לאירוע למרות מחדליו הרבים.


בהמשך דחה השופט את טענות החברה לגבי מצבה הרפואי של התובעת. לפיו, לא עלה בידי סוכנות הנסיעות להוכיח כי בעת הטיסה התובעת היתה בסכנת חיים ממשית, או כי לא יכלה להמשיך את הטיול, בעוד הנוסעת הוכיחה כי לא היה מדובר בבעיה חמורה שנבעה ממחלתה, אלא כי בסך הכל הקיאה כתוצאה מהאוכל במטוס. כמו כן, לפיו ממילא היה עליהם לקחת בחשבון סיכונים מסוימים כאשר הם מודעים לגילה המבוגר.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
מימוש זכויות נוסעים עקב עיכוב בטיסה או עקב ביטול טיסה


לבסוף, קבע השופט כי מדובר בהתנהלות רשלנית ותמוהה, כאשר החברה לא עשתה דבר על מנת לסייע לתובעת. אפילו כאשר היא הצליחה לבסוף ליצור קשר עם בתה בארץ, בעזרתם של זוג הישראלים, הודיעה נציגת המשרד לבת כי המשרד נסגר עקב חג הסוכות ולכן אין כל אפשרות לסייע.


לפי כל אלה, קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את משרד הנסיעות לשלם לתובעת פיצויים בסך 13 אלף שקלים בגין עוגמת הנפש וכן בגין תכולת תיק היד ואבדן חפציה, והחזר בסך 7,400 שקלים עבור חבילת הנופש שלא זכתה ליהנות ממנה. ובסך הכל פוצתה התובעת ב-20,400 שקלים.


ת"ק 21158-05-14