בעל דירה בבניין בבת ים הגיש תביעה נגד שכניו, בשל השתלטותם על חצר הבית והמחסן המשותף, והפיכתם לאזור מגורים. מנגד טענו השכנים כי קיימת להם זכות לעשות שימוש בלעדי בשטח מכוח הסכמת בעלי הבית הקודמים.
בית משפט השלום בראשון לציון קיבל בתחילת החודש את התביעה וקבע כי השכנים יחזירו את החצר לקדמותה ויאפשרו לתובע לעשות שימוש חופשי במחסן.
בשנת 2006 רכש התובע דירה בבת ים בבניין משותף בן ארבע דירות, ולכל דירה צמוד רבע מן הרכוש המשותף. בדירה מתגורר כיום בנו של התובע והוא מתגורר בבניין סמוך. ליתר השכנים בבניין לא היה עניין בתביעה והם נתנו את הסכמתם לכל פסק דין שיינתן בעניין.
כאשר הגיע לבקר את בנו באחת השבתות של חודש ספטמבר 2009, גילה התובע כי השכנים המתגוררים מתחתיו בקומת קרקע, יצקו בחצר הבית משטחי בטון וריצפו את מחסן שהיה אמור להיות פתוח לכלל דיירי הבניין. התובע ציין בפני שכניו כי מדובר ברכוש משותף ואין להם כל הרשאה או היתר כדין לביצוע בנייה, ובנוסף פנה למחלקת ההנדסה של העירייה והבנייה הופסקה.
השכנים בנו חומה סביב החצר המשותפת ומנעו מעבר חופשי
התובע טען כי השכנים אשר משתמשים במחסן לצרכי מגורים, נעלו אותו ומנעו ממנו להשתמש בו, למרות שזהו מחסן משותף, וגם חסמו את אחת הכניסות לחצר הבניין ולחדר המדרגות בקיר לבנים והגביהו את החומה המקיפה את החצר.
בתביעה שהגיש דרש התובע להרוס את הקיר האוטם את הכניסה לחדר המדרגות, לפנות את המחסן מכל אדם ורכוש, לאסור על שכניו למנוע ממנו לעשות שימוש בחצר ובמחסן הבניין. וכן דרש להרוס את חלק הקיר העולה על הגובה המותר, ולהרוס את משטחי הבטון שבחצר.
מנגד טענה השכנה כי עומדת לה זכות חוזית לעשות שימוש בלעדי במחסן ובחצר, מכוח זיקת הנאה שרכשה לפני שנים. השכנה ספרה כי הוריה רכשו את הדירה בשנות החמישים, ומאז היא ובני משפחתה עושים שימוש מתמשך ובלעדי בחצר ובמחסן בהסכמת כל השכנים. וכן, זכור לה כי האם בישלה במחסן, אשר שימש בזמנו כמטבח.
הנתבעת ציינה כי כאשר התובע רכש את הדירה, הובהר לו על ידי בעלי הנכס הקודמים כי אין לו זכויות שימוש או מעבר כלשהן בחצר ובמחסן, לכן שילם מחיר נמוך יחסית נוכח הגבלה זו. כמו כן, לדבריה, התובע המתגורר בדירת קרקע בבניין סמוך, סיפח לעצמו את המחסן המשותף בבית שלו ומונע מיתר השכנים להשתמש בחצר, בדיוק כפי שנטען כלפיה, על כן התביעה הוגשה בחוסר תום לב.
השכנה לא הוכיחה כי יש לה זכות לשימוש בלעדי ברכוש המשותף
בית המשפט נדרש להכריע האם הנתבעת קנתה זכות לשימוש בלעדי בחצר ובמחסן, ולשם כך מינה מטעמו שמאי. המומחה ערך סיור בבניין, ולאחר שעיין בתיק הבניין בעירייה ובתיק בלשכת רישום המקרקעין, קבע כי החצר והמחסן לא הוצמדו לדירת השכנים, ועל כן, הם רכוש משותף לפי הגדרות החוק.
עוד מצא המומחה כי הנתבעת שטענה כי קיימת לזכותה זיקת הנאה לשימוש בלעדי בחצר ובמחסן, לא הוכיחה כי קיימת זכות חוזית לשימוש ייחודי ברכוש המשותף או בחלק ממנו.
לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט כי השימוש הבלעדי והממושך ברכוש משותף לאורך השנים אינו מקים זיקת הנאה ואף הסכמת הבעלים הקודמים ויתר השכנים אינה עולה כדי זכות חוזית.
יש לך שאלה?
פורום בתים משותפים | תביעות למפקחת
פורום סכסוכי שכנים
על כן, קבע בית המשפט כי יש להרוס את תוספת הגדר שבנו הנתבעים, ולהחזיר את החצר לקדמותה. עוד קבע כי אין לעשות במחסן שימוש למגורים ויש לפנותו ולאפשר לתובע וליתר השכנים לעשות בו שימוש חופשי. מאחר והתביעה התקבלה, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
ת"א 19350-12-09
.jpg)
.jpg)
.jpg)
