בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע בשבוע שעבר (יום א') משמורת משותפת לזוג הורים לילד עם שיתוק מוחין, לאחר שהאם הגישה תביעה למשמורת בלעדית. בית המשפט קבע כי טובתו של הילד הינה גידול משותף על ידי שני ההורים.


בשנת 2009 נישאו הצדדים, ולאחר טיפולי הפריה נולד בנם מוקדם מן הצפוי, במשקל נמוך של כ-990 גרם בלבד. בעקבות לידתו המוקדמת ומשקלו הנמוך, הוא נותר בפגייה במשך שלושה וחצי חודשים.


כשגדל הילד, והיה כבן שנה, הוא אובחן כסובל משיתוק מוחין, ואף קיבל הכרה כנכה בשיעור של 128% מהמוסד לביטוח לאומי. עם הזמן, החלו חיכוכים בין בני הזוג, עד אשר עזב הבעל את הבית, בינואר 2013. במקביל, נולדה לצדדים בת נוספת, אולם היא נפטרה שבועות ספורים לאחר לידתה.


לאחר זמן מה, ביקשה האם לעגן את זכויותיה ולקבל משמורת בלעדית על בנה מבית המשפט. לטענתה, היא זו אשר טיפלה בילד מלידתו, היא זו אשר פועלת ללא הרף לשיקומו, והיא זו אשר עזבה את עבודתה ומקדישה כל זמנה לשיקום הילד.


עוד ציינה התובעת כי היא אוספת את בנה מוקדם מהגן הטיפולי בו הוא נמצא, כיוון שהיא סבורה שהיא תוכל לשקם אותו בעצמה בצורה טובה הרבה יותר. לעומת זאת, טענה, כי בעלה אינו שותף לשיקום הילד כלל, אינו עושה מאמצים לטפל בו, מגיע מאוחר לביקורים שנקבעו ביניהם, ואף התייאש מניסיון לשקמו ומבקש לקבל אותו כמות שהוא.


לפיכך, טענה האם, האב אינו מגלה אחריות הורית כלפי בנו, ואין מקום לשתף אותו במשמורת על הילד. הוא אף אינו מוכן לקחת את הילד מוקדם יותר מהגן, כך שהיא תוכל לקחת יום חופש מלא.


האב טען מנגד, כי מאז לידתו של הבן נקשרה נפשו בנפש הילד, והוא דואג לו, מטפל בו באהבה ובמסירות, ומשקיע מזמנו, על אף עבודתו התובענית, אותה לא עזב בעקבות לידת הבן. עוד הוא טוען כי בכל פעם שנאלצה התובעת לנסוע לחו"ל, לקח אותו אליו וטיפל בו במסירות אין קץ.


הנתבע: התובעת משבשת את הרצף הדרוש לטיפול יעיל בילד


כמו כן, לפי הנתבע, הוא מצוי בקשר רציף עם צוות הגן הטיפולי אליו הולך בנו מידי יום, והוא מכיר היטב את הצוות ואת שגרת יומו. לגבי תלונותיה של האישה כלפיו, טען האב כי זו היתה מנת חלקו מלכתחילה, ומדובר באישה אשר ריב ומדון הינם חלק בלתי נפרד משגרת חייה.
הנתבע אף צירף לסיכומיו דוח אשר התקבל מהגן, לפיו נראה כי חלה התקדמות של ממש בתפקודו של הבן, והוא אף מתחיל לגלות מוטיבציה בפעילויות השונות. בנוסף, ציין האב כי האישה מוציאה את הילד בכוונה מהגן בשעה מוקדמת, למרות שביכולתה להשאירו שם עד השעה 15:30, באופן בו היא משבשת את הרצף הנדרש לצורך טיפול יעיל.


לבסוף, ביקש האב מבית המשפט להורות על משמורת משותפת עם האם, כאשר הקטין ישהה אצלו מחצית מהשבוע.


פקידת הסעד הגישה תסקיר בעניין לפי הוראת בית המשפט, שם תיארה את הקשר בין האב לבנו כקשר חם ואוהב כאשר הקירבה הגדולה בין השניים ניכרת בבירור. באופן דומה תיארה את הקשר בין האם לבנה, אשר משקיעה את כל זמנה ומרצה לטיפול בילד, ומנהלת את שגרת יומה בהתאם לצרכיו.


תסקיר הסעד: שני ההורים חיוניים עבור שיקומו של הילד


בהתאם לזאת, הדגישה פקידת הסעד את העובדה כי שני ההורים יחד הינם חיוניים להתפתחותו ולשיקומו של הילד. לפיה, השוני בין דרכי הטיפול של השניים הינו חיובי ביותר עבור בנם, כאשר האם משקיעה בטיפול ושיקום הילד מחד, והאב משקיע מזמנו למשחק עמו ולהנאה מאידך.


כמו כן, הדגישה פקידת הסעד כי האב ציין בפניה כי אינו מזלזל בשום אופן בחשיבות שיקומו של הבן, והוא מוכן לעשות יותר, ולפעול על פי ההנחיות שיקבל מהצוות המטפל.


לבסוף, המליצה פקידת הסעד כי משמורת משותפת תועיל במידה רבה לילד. האם התנגדה כמובן לחוות דעת הפקידה, והאשימה אותה ביחס מוטה לאב.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות כלכליות של ילדים עם צרכים מיוחדים והוריהם
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות


בית המשפט קיבל את המלצת הסעד, ואת טענות האב, והורה על משמורת משותפת. בנימוקיה להחלטתה, קבעה השופטת כי כיום ישנה חשיבות גדולה למעורבות האב בחיי ילדיו לאחר הגירושים, וזאת לאור המודל החדש המבוסס על מחקרים אשר מדברים על חשיבות המעורבות של שני ההורים בחיי הילד. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בילד בעל צרכים מיוחדים הזקוק לתמיכה נרחבת, ואשר לפי כל הגורמים המטפלים, ירוויח רבות ממעורבות שני ההורים במידה שווה.


על כן, דחתה השופטת את טענות האם, הורתה לה להעביר לאב את כל העזרים הנדרשים לטיפול בילד, כגון הרכב המיוחד, הליכון ועוד, וקבעה משמורת משותפת לשני ההורים.


תמ"ש 30615-10-12