בית משפט השלום בראשון לציון פסק בשבוע שעבר לטובת אזרחית עובדת צה"ל אשר הגישה תביעה נגד מפקד בבסיס, ונגד משרד הביטחון, בגין נזקי גוף ולשון הרע. בית המשפט חייב את שני הנתבעים בפיצויים לתובעת בסך 40 אלף שקלים.


מאז שנת 1977 עבדה התובעת בבסיס צבאי בתפקיד מזכירה. לפי כתב התביעה, באפריל 2003 כאשר היתה בהפסקת הצהריים בחדר האוכל, ניגש אליה הנתבע, מפקד בדרגת רב סרן, וביקש ממנה להחליף עובדת אחרת בעבודה במחסן.


העובדת שמה פעמיה למחסן לאחר כמה רגעים, אולם כאשר הגיעה לשם הופתעה לגלות את אותו מפקד, כשהוא גוער בה וצועק עליה מול כל העובדים. לטענתה, ברגע שנכנסה למקום, הוא החל לתקוף אותה באלימות כאשר הוא מרים את ידו בניסיון להכות אותה, וכל העת מקלל אותה נמרצות, ומכנה אותה בשמות כמו "משוגעת", "חולת נפש", "סתומה" וכדומה. לאחר רצף הקללות, גער בה הנתבע כי הוא בעצם ביקש ממנה לחזור למשרד, ולא ברור לו מה מעשיה במחסן, בזמן שהיא צריכה לעבוד.


העובדת, אשר נבהלה מאוד מהתנהגותו של המפקד, נסוגה אחורה בניסיון להגן על עצמה מפניו, אולם כאשר צעדה לאחור, נתקלה רגלה בברזל בטיחות, והיא מעדה ונפלה על הארץ. בעקבות נפילתה, היא נחבלה בברכה וכן בידה הימנית, ואף קיבלה הכרה מהמוסד לביטוח לאומי כנפגעת תאונת עבודה.


לנוכח אירוע זה, הגישה העובדת תביעה נגד המפקד וכן נגד משרד הביטחון. התביעה נחלקה לשתי עילות עיקריות: האחת, עוולה לפי פקודת הנזיקין בגין נפילתה, והשנייה עוולה לפי חוק לשון הרע בגין התנהלותו התמוהה והאלימה של המפקד כלפיה, והשפלתה מול יתר העובדים והחיילים במקום. את תביעתה העמידה התובעת על סך כולל של 100 אלף שקלים.

 

משרד הביטחון: התאונה קרתה באשמתה הבלעדית של העובדת 


מנגד, טענו שני הנתבעים כי ממילא אין לדון בתביעה, ובוודאי שאין לקבלה, מאחר והתובעת הגישה אותה בשיהוי רב, כאשר ההגשה עצמה בוצעה יום אחד בלבד טרם מועד התיישנותה. כמו כן, טענו הנתבעים כי המפקד כלל לא היה במקום בעת נפילתה לכאורה של העובדת, וכי הוא הגיע למקום רק מאוחר יותר כשהוא מלווה את קצין הבטיחות, למשמע התאונה.


לגבי התאונה עצמה, טען משרד הביטחון, כי היה על העובדת לשים לב לאן פניה מועדות, בעיקר לאור העובדה כי היא מכירה היטב את המקום, ועובדת בו כבר למעלה משלושים שנה. לכן, על בית המשפט להכיר בעובדה כי האחריות על התאונה, אם התרחשה, תהא מוטלת על כתפיה בלבד.


את הנזק הרפואי שנגרם לה, כמו גם את אחוזי הנכות הצמיתה בשיעור של 10% שנקבעו לה, מייחסים הנתבעים למחלה שחיקתית, ולא לתאונה במחסן הבסיס. לתמיכה בטענה זו, הגישה ההגנה חוות דעתו של מומחה רפואי אשר קבע כי נזקיה נגרמו עקב מחלה, שהביאה לשחיקת ברכה של העובדת.


הגדילו לעשות שני הנתבעים, והאשימו בסיום דבריהם את התובעת בעצמה בעוולת לשון הרע נגד המפקד, כאשר הם מכחישים בכל תוקף את התנהגותו הנטענת.


בבואה לדון בתביעה, התייחסה בראשית דבריה השופטת לטענת השיהוי והתיישנות התביעה לה טענו הנתבעים. לאחר בחינת חומר הראיות, קבעה השופטת כי השיהוי לא נעשה בזדון, כי אם מתוך ניסיון להגן על מעמדה ועל עבודתה של התובעת במקום, מתוך מחשבה כי לו תתלונן היא תפוטר מיד. על כן, פסקה השופטת, אין מניעה לדון בתיק.


לאחר שמיעת העדויות בעניין התאונה, הן של התובעת עצמה והן של עובד אחר שהיה נוכח באירוע, קבעה השופטת כי עלה בידיה להוכיח את קרות התאונה כפי שתיארה אותה. לאחר קביעתה כי התאונה אכן התרחשה, קבעה השופטת כי הנתבעים הפרו חובת זהירות כלפיה, כאשר לא נקטו באמצעי הזהירות המתאימים אשר יכלו למנוע את התאונה.


יחד עם זאת, לאחר שהמומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט קבע אף הוא כי לא נמצא קשר בין התאונה לבין נכותה, קיבלה השופטת את טענת הנתבעים לגבי נכות בגין מחלה שחיקתית. אולם, זה לא מנע ממנה לפסוק לה פיצויים עבור כאב וסבל בסך 25 אלף שקלים.


יש לך שאלה?

פורום אחוזי נכות
פורום מפגע בטיחותי בעבודה, כשל בטיחותי וחקירת תאונות בעבודה


בנוגע לטענת התביעה לעוולת לשון הרע, קבעה השופטת כי עלה בידי העובדת להוכיח את התנהלותו הקלוקלת של מפקדה, הן באמצעות עדויות של עובדים שנכחו במקום, וכן באמצעות הגשת דוחות שנרשמו בזמן אמת. לפיכך, קבעה השופטת כי גם עילה זו מתקבלת והוכח כי המפקד השפיל אותה מול יתר עובדי המקום, ועל כן חייבה אותו בפיצויים בגין עוולת לשון הרע בסך 15 אלף שקלים.


לפי כל אלה, חייב בית המשפט את המפקד הנתבע וכן את משרד הביטחון בתשלום פיצויים לתובעת בסך כולל של 40 אלף שקלים, וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקלים.


ת"א 38222-04-10