בית הדין האזורי בתל אביב דחה בשבוע שעבר (יום ה') את תביעתה של אישה נגד המוסד לביטוח לאומי, לאחר שזה דרש ממנה החזר של דמי הלידה שקיבלה בעקבות הגילוי כי למעשה לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה ובין בעלה.


בספטמבר 2011 ילדה התובעת את בתה, ובהתאם לכך הגישה בקשה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי לידה. האישה, שעבדה בעסק של בעלה אשר ניהל את החברה מביתם של בני הזוג, קיבלה תלושי משכורת החל מאמצע הריונה, ואף קיבלה דמי לידה מבעלה שדיווח עליה כעובדת מן המניין.


לטענתה, היא עבדה בעסק המשפחתי במשרה בשיעור של 75%, כאשר היא משמשת כפקידה אשר במסגרת עבודתה שוחחה עם לקוחות, הכינה חומר לפגישות, טיפלה בתיוקים, בשליחויות ועוד.


לאחר סיומה של חופשת הלידה, פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבל דמי אבטלה, בטענה כי החליטה שלא לחזור לעבודתה. המוסד לביטוח לאומי ערך בדיקה נוספת בעניינה וגילה כי לא רק שאינה זכאית לקבל דמי אבטלה בשל תקופת האכשרה הנמוכה, אלא שעליה אף להשיב את דמי הלידה שקיבלה מהם. בסירובו טען המשרד כי למעשה לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין העובדת לבין בעלה, ולכל היותר היא סייעה בעסק המשפחתי.


לפיכך, הגישה האישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בטענה כי שגה המוסד לביטוח לאומי בהחלטתו, שכן היא עבדה וקיבלה משכורת כחוק, ואף שעבדה בעסק המשפחתי, עדיין הועסקה חמישה ימים בשבוע, קיבלה תלוש משכורת היישר לחשבונה, שילמה מסים לפי חוק והינה עומדת בכל התנאים לקבלת דמי הלידה.


מנגד, המוסד עמד על החלטתו, וטען כי התובעת אינה יכולה להיחשב כעובדת, שכן אפילו במידה שהיא פעלה בעסק כפי שהצהירה, אין לראות פעילות זו אלא כסיוע משפחתי.


בבואו לדון בפסק הדין, ניגש ראשית השופט לבחון האם אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבעלה. לפי החוק, אין מניעה כי עובד יועסק בעסק משפחתי, כל עוד עולה בידו להוכיח כי הוא אכן כבול ככל עובד תחת חוזה עבודה רגיל, וכי לו יעזוב את עבודתו יידרש עובד אחר להחליף את מקומו. כלומר, שהוא אינו מעניק סיוע ותמיכה, אלא אוחז בתפקיד של ממש.


בית המשפט: התובעת סייעה בעסק המשפחתי


בבחינת העדויות בעניין, קבע השופט כי מחד הביאה התובעת הוכחות רבות לעבודתה במקום, כגון תלושי שכר, תדפיסי בנק, הפרשות לביטוח לאומי ולמס הכנסה ועוד, אולם מאידך, נפלו כמה סתירות תמוהות בעדויות מטעם התביעה.


כך למשל, העיד עורך הדין אשר הועסק אף הוא בעסקו של הבעל, וטען כי עיקר עבודתו היתה מול התובעת וכי הוא נהג לעבוד במשרד המצוי בביתם של בני הזוג . לעומת זאת, העידה האישה כי היא אינה יודעת בדיוק מהו תפקידו של אותו עורך דין והיא מניחה כי הוא נותן סיוע משפטי לעסק. כמו כן, טענה כי הוא עובד במשרדו הפרטי, ולא יחד עם בני הזוג בביתם.


בנוסף, הציגה העובדת תכתובות מייל הנוגעות לעבודתה, כהוכחה לעיסוקה בחברה, אלא שהתכתובות רובן ככולן הועברו בין הבעל לאשתו ולא נשלחו לעובדים אחרים או ללקוחות החברה. עובדה זו, לדברי השופט, מחזקת את הטענה כי למעשה האישה סייעה לבעלה בעבודתו ולא עבדה שם ממש.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות נשים בעבודה ובהריון
פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )


לבסוף, קבע בית המשפט כי אף לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא היתה נחוצה לעסק, שכן לא הועסק עובד אחר במקומה, לא כאשר יצאה לחופשת לידה ולא כאשר דרשה דמי אבטלה לאחר החופשה.


כמו כן, לא שולמו לה פיצויי פיטורין כשעזבה, ואף לא בוצע בעניינה מעקב נוכחות. כאשר אלו הנסיבות, קשה להוכיח כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד תקינים בין התובעת לבעלה.


לפי כל אלה, דחה בית המשפט את תביעתה של האישה, והותיר את החלטת המוסד לביטוח לאומי על כנה.


ב"ל 52106-01-13